משהו מוזר קורה לי בימים האחרונים – אין לי כוח לכתוב, לבשל, לקרוא, לטייל, ליזום.. אולי גם החום שעובר על הסביבה שלנו, אולי מין עייפות כללית של סוף הקיץ. גל לכתוב רשומת ברכה לשנה החדשה לא הצלחתי. היה נראה לי לא ראוי לפרסום וקלישאי.
אז במקום רשומה פרטנית לכל אחד מהנושאים שברשימה הארוכה הממתינים להתייחסות, אנצל את הפורמט הזה של הקצרים. הפעם לא לסיכום חדשי כמקובל אלא לדברים הקטנים האחרים, אלה שלא מצליחים להתרומם אצלי בראש לרשומה עצמאית, אבל ראוי להזכירם.
עבודה
הסיפור פה על הפאניקה הוא רק אחד מאוסף אירועים יומיים כאלה, שכל אחד מהם הוא שיפור מקומי של תהליך כלשהו, אבל יחד מהיים תוכנית כללית לשיפור כלל התהליכים בחברה. ואין שבוע שבו לא מסתיימת פעילות אחת שכזו (או שתיים) שאני מניח שכשיהיה כוח אכתוב גם עליהן. מקווה שזה יעניין לכם, אבל לי זה מאוד מעניין.
קאקורו
את הסודוקו כולם מכירים ואין צורך להציג. אני די אוהב את השעשוע הזה של המספרים והוא ליווה אותי בלא מעט שעות של מדיטציה במשפרים – מין בהייה של חשיבה שטחית וממוקדת כפי שניתן להבין על העניין. לא מזמן פתחתי את העיתון וגיליתי בו משהו דומה אבל שונה – מין תשבץ מספרים אחר. חצי דקה של להבין על מה ולמה ונשאבתי לתוך העניין. ככה זה נראה:
בכל שורה או עמודה מצויין בקצה הסכום, ויש לשבץ מספרים בתאים כך שלא תהיה חזרה על אותו המספר. אז בדרך האלימינציה מגיעים בסוף למספרים הנכונים. אז הורדתי לסמארטפון אפליקציה של כזה, ומאז אני מבלה איתה, כשאין כוח לקרוא בבלוגיה, לכתוב, לקרוא ספר, וטייל ושאר העניינים היותר משמעותיים. וכאמור, טוב שהמשחק ישנו, כי זה קורה הרבה לאחרונה שאני נזקק לו.
חיבוק
העולם שאליו אני חשוף הפך למחבק הרבה יותר. חוויתי סימנים של זה כבר לפני כמה שנים בארץ, אבל נראה שהמגמה מתרחבת. בפעם הראשונה שנתקלתי בזה פה בארה"ב היתה עם נהגת השאטל שלקחה אותי למלון בנסיעת עסקים. גם כתבתי על זה כאן. ומאז קיבלתי הרבה חיבוקים, מחברים כמובן, אבל גם מלקוחות מרוצים והעובדים שלהם. יש משהו אנושי וחם בזה, שעוזר לשבור מחיצות ולנטרל עוינות.
לא מזמן יצא לי לשוחח על זה עם חתולי8. ואיכשהו העליתי שאלה משונה – איך מרגישים חיבוק? אם אגע עם היד ברגל, אני אמור להרגיש את המגע ברגל וגם ביד. אבל משונה שאני חש את זה יותר ברגל (שבה נוגעים) מאשר ביד (שאיתה נוגעים). משונה אבל ככה. ובחיבוק זה משונה גם, כי מוקד התודעה לא מחולק שווה. אני מרגיש את המגם בעיקר בחזה ובידיים שלי הטופחות על הגב. פחות בטפיחה על גבי שלי. מעניין איך זה אצלכם (מוזמנים לנסות בהנאה ולכתוב בתגובה). סתם הגיג חביב 
שוב בחוף
ביום רביעי שעבר חזרה הבת מהביקור הארוך (מדי) בארץ. הייתי אמור לאסוף אותה מנמל התעופה בערך ב- 7:30 בערב. זה הסתדר לי לא רע, כי אני עובד לא רחוק, והייתי צריך לשרוף בהמתנה רק כשעתיים וחצי. אז כשנסעתי לכיוון לאחר העבודה, עשיתי הארכה קטנה להציץ שוב בחוף מנהטן היפהפה בו ביקרנו רק כמה ימים קודם גם גל. אז גם עצרתי להסתובב קצת ברגל ולצלם עוד קצת:
לוחות זיכרון על המזח
וכשהגענו הביתה (מאוחר למדי, כי עכבו אותה בהליכי ההגירה כצפוי), מצאנו על הדלת הפתעה שהכינו החברות, שקפצו עליה מהחושך בחיבוקים לקבלת פנים חמה ואוהבת:
איחולים לשנה החדשה
כמתבקש, בפתח השנה החדשה ראוי לאחל לעצמנו ולכולם:
שנה טובה לכולנו
שנה של בריאות תקינה
של ביטחון ורגיעה
של יציבות כלכלית והצלחה
של אחווה, חיבה ואהבה
וגם של מימוש וחדוות יצירה
ובקיצור – שנה שפוייה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)