הנבחרת

תמונה נוספת של פרחי הלגרסטמיה ההודית, שלא קשורה לנושא מלבד הרצון להנעים את היום

אחרי שכתבתי את הרשומה הקודמת על אחד מסיפורי ההצלחה המקצועיים שהיו לי לאחרונה, היה לי חשק להמשיך ולכתוב על עוד כאלה, להרחיב את היריעה על שיטת העבודה שלי ובעיקר על התוצאות שהיא מביאה. אבל האויר יצא לי קצת מהמפרשים, בעקבות מבט בנתונים הסטטיסטיים. הרשומה הזו זכתה למיעוט מביך של כניסות. את מיעוט התגובות יכולתי לייחס לנושא המקצועי שבאופן טבעי לא מדבר לכולם. אבל מיעוט הכניסות קשור כנראה לתקלות בתפוז. אז אם לא קיבלתם התראה, מוזמנים כמובן להיכנס, אבל תנו לי כאן סימן. כמו כן, בידקו בתיבת דואר הזבל, כי לא מעט הודעות הועברו משום מה לשם.

ואם כבר בענייני סטטיסטיקה, מבאס לראות שמגמת הפרסום בבלוגיה ממשיכה את קו הנסיגה שעליו דיווחתי ברשומת הקצרים, כשהמספר עומד עכשיו על 1620 רשומות לשבוע, ירידה של כ-9% ממה שהיה מקובל קודם. הנה, למתעניינים, ככה זה נראה:

 

אז במקום רשומות מקצועיות, או רשומה על סיור החופים של יום ראשון שעבר עם גל (בטח בהמשך), זו הזדמנות למשהו מעט אחר (אם כי סימנים ממנו כבר נראו אצלי בהזדמנויות שונות, ואני שוב קצת ממחזר). ובכן, בתגובה לרשומה על המעגלים המשיקים וזו שקישרה אליה (שיופיעו כאן בהמשך) העיר לי גל משהו כמו "איך החבאת את היהלומים האלה!?" כששלחתי אותו לעיין במדור הנוסטלגיה, או במדור האישי הוא לא ממש התרצה. והאמת, למי שמכיר את הבלוג שלי זמן קצר יחסית, לא פשוט להגיע לרשומות הישנות מתוך שלל של מעל ל-800, לכאלה שגם אני חושב אותן לפנינים, אם כי אולי לא ברמה של אותה הרשומה הספציפית ההיא.

אז בשבילו, וגם בשבילי, אני מביא לכאן את הנבחרת שלי. אלה שהן הכי עופר מבחינתי. כאלה שיש לי העונג לקרוא בהן שוב, למרות טעויות העריכה שלא טרחתי לתקן גם הפעם (ואיתכם הסליחה שוב). וכולן נלקחו מתוך שלושת המדורים שלי – מדור הנוסטלגיה האישית, המדור האישי, והמדור של מחשבות והגיגים. ופה סידרתי את הנבחרות בסדר כרונולוגי לפי מועד פרסומן:

סיפור קטן על דג קטנטן – יולי 2008

תמימות נעורים של גיל 14 בהקשר המיני, שאני מניח שהחברה הצעירים של היום לא היו חווים בגלל החשיפה הרבה למידע פרטני (וגראפי), ודיבור ישיר ולא מסוייג ומהוסס בנושא.

הנשיקה הראשונה – פברואר 2009

רוב הדברים מרגשים בפעם הראשונה. ובמיוחד הנשיקה הראשונה. את התענגתי להעלות את הדברים לכאן, והתענגתי על התגובות.

יהודי ללא מנוחה – פברואר 2009

הסיפור על איך שעולם המוסיקה הפסיד עוד כנר יהודי גאוני. רשומה שכבר נתתי לה במה נוספת, אבל ברשימה שכזו ]שוט אי אפשר בלעדיה.

שבת בכרמל – מרץ 2009

ברשומה הזו, מעבר לסיפור היפה (לטעמי) מימי הילדות, יש אולי הסבר על מקורו של הזיכרון שלי, ומה מניע אותו.

אדולף, אנוכי, וחטא התאווה - מרץ 2009

על הילד שהייתי, מאופק ומרוסן יותר מדי (או שלא).

משחקי מין – מרץ 2009 (נראה שמרץ היה פורה ברשומות כאלה)

עוד סיפור חביב על התמימות וחוסר הידע בנושא, ומשהו משעשע שהיה לי בעניין הזה.

איך נפצעתי בששת הימים – יוני 2009

לא, לא הייתי אז חייל בצה"ל, אבל אותותיה של המלחמה ההיא ניכרים עדיין בגופי (וזכרוני).

לבקש עזרה – אוגוסט 2009

מה לעשות ולא קל לי לבקש עזרה. אבל אני לומד, כפי שתיארתי ברשומה הזו.

העשור שלי – דצמבר 2009

לקראת החלפת הקידומת הזמין את כולנו מנהל הבלוגיה אז, בצלאל, לשרביט מיוחד. ואותו השרביט לא היה מהסוג הסטנדרטי של השאלה הזהה, אלא הזמנה לכתוב על עצמנו לאחור, למי שהיינו ואיפה שהיינו בחילופי המילניום. זה לא היה לי קל, אבל התוצאה מרגשת אותי עד היום, ובזכות היוזמה הזו שלי פה התרגשתי ממנה שוב.

בלטה – ינואר 2010

על התפיסה המשעשעת של ילדים את מה שהם לומדים. לפעמים מתקבעים בראש דברים עקומים (כמו שהזכירו לי שם בתגובות את אתר "אבטיח", ומי שלא מכיר שירוץ להנות).

על היופי – ינואר 2010

על מה שגרם לי בבגרותי היופי האנושי הפשטני, כזה שעד היום עובד עלי לעיתים יותר ממה שנכון שייראה.

מטוס ליומולדת – פברואר 2010

עוד סיפור ילדות שיכול להסביר לי איך יכולתי בקלות להפוך לקמצן, ובמזל זה לא קרה לי.

נור אדום – אוגוסט 2010

על מקרה שבו גיליתי היסוס וחוסר נחישות, ולמרות שאני יודע שזה לא אשמתי, אני מתקשה לא להרגיש בגינו רגשות אשם.

שבת סתווית – ספטמבר 2010

שוב מבט מחוייך על הילד המאופק שהייתי או שרציתי להיות, שבשמחה הייתי מחבק אותו היום.

הבא בתור הוא סוס – או`טובר 2010

כמה שהתלהבות יכולה להיות מדבקת. אפילו אם היא התלהבות של סוס

אהבה ראשונה – נובמבר 2010

טוב, את הרשומה הזו רובכם מכירים, כי רק לא מזמן קישרתי אליה. זו הרשומה שאליה התייחס גם בדבריו, והיא בהחלט סוג של יהלום שנוצץ גם בין הנוצצים (עד כמה שאפשר להאמין לנחתום שהינני בעדות הזו). אבל בכ"ז, לא יכולה להיות רשומה כזו של הנבחרת, מבלי שהיא תופיע שוב.

הצעת חברות – פברואר 2011

בראיה לאחור נראה שהייתי פופולרי יותר ממה שחשתי בזמן אמיתי, אי אז בימים הילדותיים ההם. ועל זה סיפרתי פה (וגם בפייסבוק לזו שעליה כתבתי, והיא חייכה שוב).

חרדה מינית – פברואר 2011

עוד רשומה על הנושא הנפיץ הזה, שנוגע בתפיסות שלנו אותו בגיל שהכל עדיין מאוד לא ברור, ומאוד מביך.

אוראנג-אוטן – יוני 2011

כן, נתתי לה במה נכבדת ביום הרשומה, אבל ברשומת הנבחרת הזו לא ייתכן שלא יהיה לה מקום. אז מי שבמקרה פספס, או שטרם יצא לנו להכיר אז, מוזמן כמובן.

עלים – אוגוסט 2011

רשומה של קצת נוסטלגיה יחד עם כיף משפחתי, רשומה שאני מאוד אוהב, ושמחתי שגם קהל הקוראים אהב.

אבא עושה בושות – פברואר 2012

כן, מה לעשות וגם אני עושה בושות לפעמים. ואולי טוב שכך...

מעביר את זה הלאה – מרץ 2012

אחת הרשומות שהכי קרובה לליבי. היא הכי `אני` כפי שאני רוצה להיות, ומשתדל להיות. וכמה נחמד היה לתקשר עם שני הגיבורים הראשיים שלה בעקבות כתיבתה. מבחינתי זו בפירוש יהלום אמיתי.

מעגלים משיקים – אוגוסט 2012

הרשומה האחרונה שנכנסת לנבחרת, והיא זו שהתחילה את כל העניין שמתרקם כרגע לרשומה הנוכחית. ומי שלא קרא, אז זו הזמנה נוספת, כי העניין המסופר בה בהחלט חריג גם בנוף האירועים החריגים שקורים לכולנו בהיבטים הנוסטלכיים של הפייסבוק.

ואחת נוספת שנשכחה:

והילד הזה - במקור פורסמה באוגוסט 2012, הורדה, ושוב פורסמה ביום הרשומה במאי 2011.
עוד רשומה אישית עד מאוד, שנשכחה בסיכום כיוון שלמעשה הוסרה מפרסום במקור. כזו שגרמה בתחילה לאי הבנות משפחתיים, כשהתפרשה כסוג של האשמה כלפי ההורים. ואני רק תיארתי את מה שאני חוויתי אז בילדות, גם אם היה לא נוח, וגם אם לא בהכרח זכיתי ליחס קר. אבל הזיכרון הוא מה שהינו, ואני מביא אותו כאן במאוחר כפי שהיה.

אז זו הנבחרת שלי, של  24 23 הרשומות שמייצגות אותי בראיה נוסטלגית לאחור. כן, היו לי רשומות טובות נוספות, כאלה מהתחום המקצועי, מהחוויות שבאמריקה, על החברים שלי ואלה שלמרבה הצער כבר לא איתי, וגם אחרות של הגיגים וסיפורים אחרים. פה ברשימה הזו זה בעיקר עלי, ועל מי שהנני ומה שהייתי. מקווה שתהנו, ומעניין אם לגל יהיה כח להיכנס לכולן 

שבת שלום, ואיחולים לכל טוב לנו ולתפוז