יום שבת, 11 באוקטובר 2014

דלעות

הקדמה
חג הלואין מתקרב, ובכל החנויות שולטים צבעי הכתום שחור האופייניים לדלעות, הפרי המזוהה במיוחד עם החג הזה. והפעם יש לי חגיגה פרטית מיוחדת בהקשר הזה – סוף עונת הדלעות הפרטית שלי, וזמן מתאים לסיכומים.

הכל התחיל כשבאנו לבקר אצל טלי, והיא הכינה דלעת מיוחדת – Kabocha, שהיתה מפתיעה במתיקותה ובטעם הערמונים שלה. נפלאה! בהמשך הסתבר לי שזו לא דלעת ערמונים שמוכרת גם בארץ, אלא זן אחר, אבל ערמוני וטוב במיוחד. אז בפעם הבאה שקנינו כזו, אספתי את כל הליבה הלא אסתטית שמלאה בזרעים (גרעינים לבנים), ותכננתי לנסות לגדל אותם בגינתנו הגדולה. בינתיים ייבשתי את הזרעים ושמרתי אותם בארון. כשהגיע חודש מאי, נזכרתי בזרעים ששמרתי. קראתי קצת באינטרנט והבנתי שזו העונה המתאימה לתחילת הגידול (אפילו קצת מאוחר מהרצוי). ועל כל התהליך אני רוצה לספר כאן.

הנבטה
כאמור, הוצאתי מהארון את הזרעים, השריתי חופן מהם בכוסמים למשך יום, ואח"כ ניקזתי את המים אבל שמרתי בסביבה לחה, עד שהציץ מהם שורשון קטן ונחמד. כשהציץ השורשון, בחרתי כ-10 נבטים והעברתי לרצועת אדמה לאורך הגדר. שניים נוספים שמתי בעציץ נייר להמשך הנבטה מבוקרת יותר. הנה, כאן תמונות הנבטים:

התבססות
הנביטה ארכה כמה ימים טובים, וכך גם הקליטה באדמה. חודש מאי הסתיים, ואני יצאתי לביקור בארץ שעליו כבר סיפרתי. על הטיפול הופקד אביב, שהיה אמור למלא בקפידה אחר הוראות ההשקיה היומיות. כשחזרתי אחרי כשבועיים, ציפתה לי הפתעה – הנבטים הזעירים צמחו לתפארת, ושלחו זרועות על משטח הבטון. מרשים!! הנה, כך זה נראה:

פריחה ראשונה
המשכתי בהתלהבות להשקות, והצמחים הגיבו מצידם בצמיחה פרועה, והמשיכו להאריך את הזרועות על הבטון בקצב מהמם. אביב טען שאם יושבים בשקט ניתן לראות את הקצה זז בצמיחה. היו ימים שהצמיחה הגיעה לכ-15 ס"מ. המון! הכל יפה וירוק, והעלים נראו כמטריות ענקיות בקוטר של כ-35 ס"מ. בנוסך, בכל פרק של עלה (מהניצן) נראה היה שיוצא גבעול חדש, שורשון, קנוקנת לאחיזה וניצן של פרח. שמחתי על הרמז ליבול העתידי. עוד כמה ימים עברו, והניצנים נפתחו לפרחים צהובים יפים:

פריחה משמעותית
הגבעולים הארוכים המשיכו להשתלט על החצר, מתארכים כל יום באופן משמעותי. וגם פריחה רבה נראתה, מנקדת את החצר בצהוב. ואז הבחנתי בניצני פרחים מעט שונים – פרחים נקביים. מקריאה הבנתי שרק מהם עתידות לצמוח דלעות. על שלושת המטרים הראשונים של הגבעולים היו מלאים רק בפרחים זכריים, והנה הגיעו הפרחים הנקביים. נהדר! הנה, כאלה:

פירות ראשוניים
הפרחים כולם משכו תנועה ערה של דבורים להאבקה, וגם אני עזרתי קצת לתהליך עם קיסם אזניים, לוודא הפריה. ואכן, אחרי יום קמל הפרח והכדורית הקטנה שבבסיסו הלכה ותפחה מהר. והיו לי כמה כאלה:

הרבה פירות
לפירות הנקביים הבאים לאורך הגבעול כבר לא היה צריך לחכות 3 מטרים של צמיחה, והם נראו המצמצמים רווחים. הפרח הנקבי השני היה לאחר כמטר, ו-3 פרקי עלים, והצפיפות של הפרחים הנקביים הלכה וגדלה. קיוויתי ליבול עצום, אבל התבדיתי – הסתבר שכל גבעול ארוך כזה מסוגל לפרנס רק 1 או מכס' 2 פירות, והאחרים שפורחים מתנוונים, לפני ההפריה או אפילו אחריה. ובכ"ז הייתי מרוצה, כי כמה דלעות הראו סימני התפתחות יפים.

ניצני פרחים נקביים מתנוונים ומצהיבים

נסיון ראשון
הצמיחה המשיכה יפה ובאון, ואני לא יכולתי ממש להתאפק, וקטפנו את פרי הביכורים היפה הראשון. בישלנו והיה טעים, אם כי ניכר שלא היה בשל לגמרי. הזרעים היו עדיין קטנים מדי בפנים. אבל הוא היה יפה:

דעיכה
הפירות הושארו להבשיל, אבל בצמחים נראתה דעיכה – חלקם הצהיבו, חלקם הפכו ממש חומים נבולים, ועל רוב העלים פשט קימחון – מין מחלה של כיסוי לבן. אבל הפירות המשיכו להבשיל, אז לא נגעתי.  

פרפורים אחרונים
כבר בתחלתי גוזם את החלקים שנראו ממש מתים, כשלפתע צצו להם גבעולים טריים ופרחים טריים. ואפילו 3 דלעות חדשות הצליחו לפרוח ולגדול יפה בין הררי העלים המתייבשים. מוזר. אז כמובן נתתי להם לגדול

פירות חדשים מגיחים פתאום

קטיף
הגיע עת הקטיף, והיבול הורד. קצת נתתי כבר, קצת עוד אתן בהמשך. ונראה מה אעשה עם כולן. אבל בטעימה ראשונה – הם ממש מוצלחים. אז לסיכום – 18 כבר נקטפו, מתוכן אחת נזרקה. 2 עדיין מבשילות. וזה מה שעומד על המעקה להבשלה סופית (כפי שמומלץ לתת להם כדי להגביר את המתיקות)

ולסיכום
חוויה חקלאית חביבה מאוד. איזה כיף לגדל מזול לבד. אני מניח שבהמשך יתרחב ההיצע – דלעות, אבטיחים, עגבניות ועוד מיני מזונות שנחמד לגדל. אבל חשוב שאסיים לכסות את השטח עם השקיה, כי זה היה נדנוד רציני להשקות את זה ידנית. ואני מניח שאפשר לצפות בהמשך לכמה מתכוני דלעות. כרגע נהנים מלאייד אותן ולאכול ככה, בלי שום תוספות. נהדר!

חג אסיף שמח לכולנו

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)