אחד הצמחים הנפוצים בארץ הוא הצבר. כ"כ נפוץ ואופייני גם במקומות שנראים עתיקים, כמו חירבות של מבנים עתיקים, שאיכשהו שכחנו שהוא לא יליד המקום. כמו רוב מיני הקקטוסים, מוצאו של הצבר מאמריקה, ובמכסיקו הוא נחשב כצמח לאומי. למי שמתעניין בהם, הנה קישור לאתרי הויקיפדיה המתאימים – בעברית ובאנגלית. הנה, ככה הם נראים בארץ, כפי שצילמתי בביקור האחרון, לפני ההבשלה:
ומכיוון שקליפורניה גובלת במכסיקו, יש ממנו לא מעט בסביבה שלנו. וכצפוי, מנצלים אותו למגוון שימושי מאכל – מהעלים הבשרניים שמהם מנוקים כמובן כל הקוצים, מכינים פה סלטים. אישית, יצא לי לטעום ולא אהבתי את המרקם הרירי.
וכמובן, הפירות המתוקים הללו שלהם משווקים פה בכל מקום, כשהם נקיים (אבל לגמרי) מהקוצים הדקים הטורדניים שלהם. אין שום בעיה לאחוז בהם כי לא נותרים קוצים בכלל.
בארץ הזנים האכילים ירוקים, צהובים או כתומים. פה הם בצבע מרהיב של סלק. כמו עם רימון או גויאבה, חשוב להיזהר באכילה וללעוס בזהירות כי יש הרבה גרעינים. לי אין בעיה איתם.
אז קנינו כמה, ונהנינו מהם. הנה כמה צילומים:
ככה, מחכים בקערה. ובלי קוצים
קפד ראשו וזנבו, כפי שלמדתי מהנערים הערבים שמכרו אותם מגיגיות רחבות עם קרח, בחוף השקט בחיפה, אי אז בילדות
חורצים את הקליפה לאורך בין החתכים, מקלפים ומוציאים את התוך הנהדר
מתענגים על הארגמני הנהדר הזה
זה כצפוי לא אחד משבעת המינים, וגם לא מארבעת המינים.
אבל הוא הפך לישראלי מספיק שאף אחד לא חושב עליו היום כפולש. חוצמזה, הוא כמובן מאוד טעים.
סופ"ש מהנה, 'ואחרי החגים' מוצלח לכולנו, חברים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)