את הרשומה הקודמת מאותו טיול יומי עם אבי ואחי, עצרתי בירידה מהדרך ההררית הצדדית שמעל סנטה ברברה, בכיוון של סולוונג היפה. פשוט יצא קצת מוגזם עם גודש התמונות, ולא רציתי לדלל כי זה התיעוד שלנו מהביקור הזה, ודרך לשתף גם במשפחה.
אז מכאן ממשיכים לכיוון האגם האמור, Lake Cachuma, שכמו רוב האגמים באיזור הינו מלאכותי, כלומר נוצר מסכר שעוצר את המים. מימין לכביש יש נכוונה לנקודת תצפית, אז עוצרים בה לכמה דקות שכוללות כמובן גם צילומים– של האגם, של איזה עוף גדול ומרוחק שבקושי מצליחים לראות, ושל כמה פטריות חביבות:
לאחר שמיצינו (טוב, נגיד), ממשיכים לסלוונג, כשהשעה המתאחרת מזכירה לכולם שכדאי לעצור לארוחה. עוצרים ובודקים מסעדה סינית שריח האקונומיקה בה מרמז שהמקום נקי אמנם, אבל את התאבון זה גירש לי. אז בינתיים קצת צילמתי בסביבה:
פורשה קלאסית, קטנה ומקסימה
המשכנו עוד כמה מטרים בחיפוש מסעדה אחרת, וגם זו נמצאה, כשאני שוב מצלם פה ושם, את השלט של המסעדה ואת הבתים הציוריים שסביבה:
עיון קצר בתפריט, והמנות מוזמנות. לא זוכר מה בדיוק הזמנתי אני, ומה אחי. אבי כהרגלו דבק כמובן בשניצל (ומתעקש לדבר עם המלצר על השניצל בעל השם האירופי בגרמנית, בלי להתייחס למראהו הוייטנאמי הבולט). ואני, שוב צילמתי:
היום נטה לערוב, אז עוד סיבוב קצרצר בקרבת המסעדה, שכלל כניסה לחנות מפוארת למדי לבגדים וכובעים (שוב), לחנות הסכינים הידועה עליה כבר כתבתי באחד הביקורים הקודמים, ובגלל זה זכיתי ביחס מעט שונה שכלל הסברים על כל הסכינים (כולל זה שמוצע בכ-5000$...), וכמובן – עוד צילומים מהמקום הציורי לעת ערב:
כיוונו עצמנו חזרה הביתה, מבינים שבסנטה ברברה כבר לא נצליח לבקר באותו היום. הדרך יורדת במעבר ההרים לכיוון החוף. ושם נראתה שקיעה מרהיבה, אז כמובן שעצרנו לצלם:
שעה של נהיגה חזרה, והגענו תשושים למדי (מי יותר ומי פחות..).
ועל המשך החוויות – בהמשך
שבוע מוצלח ומהנה לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)