בתור ילד, תמיד ריתקה אותי אוניית המעפילים שבקצה רחוב אלנבי בחיפה. גם הבניין הלבן המרשים וצופן הסוד שלידה, משך וסיקרן. "זה המוזיאון הימי" הסבירו לי ההורים, אם כי איכשהו לא הגענו לשם מעולם (אפילו שהיה די קרוב). אז בחופש הגדול שאחרי כיתה ד`, תפסתי בוקר אחד יוזמה ואת דמי הכיס השבועיים והלכתי ברגל את שני הק"מ למוזיאון. בהתרגשות רבה הושטתי לקופאית את שלוש הלירות ושישים האגורות שביקשה, קיבלתי כרטיס כפול לשני המוזיאונים ובשמחה צעדתי פנימה.
התחלתי מהקומה העליונה, שבה באולם הגדול והקר הוצבו מעין ארגזי זכוכית מוארים, ובתוכם שלל מוצגים. רבים מהם לא עניינו אותי (מטבעות זעירים, חרפושיות ושאר ממצאים שנשלפו מהים), אחדים מרשימו אותי, ואפילו טרחתי לקרוא את ההסברים.
הקומות למטה כבשו אותי לגמרי – שלל דגמי אוניות בנויים בפירוט מרהיב, כולל תותחים זעירים, מפרשים, שורות רבות של משוטים ועוד. כל אלה היוו השלמה מרתקת לחלק מציורים ומעט ההסברים שמצאתי באינציקלופדיה `תרבות` של השכן מהקומה למטה. בשיטתיות עברתי מוצג אחר מוצג, סופג בעונג את הרושם הכביר של התצוגה המרהיבה.
אח"כ עברתי למוזיאון ההעפלה הסמוך, מרותק לשלל הסירות, הספינות, התותחים ושאר המוצגים הקשורים לחיל הים. במיוחד הרשים אותי המיצג שבספינת המעפילים `אף-על-פי-כן`, כי היה לי ברור שזה קשור אלי במיוחד, שהרי אבי נולד על אוניית מעפילים (אחרת, אבל זה לא ממש משנה).
עבר שבוע, והיה לי ברור שאת דמי הכיס (4 לירות לשבוע) אני מקדיש לביקור נוסף. אז הלכתי והתבאסתי כי הבנתי שקצת עבדה עלי הקופאית הקודמת, שלא הבהירה לי שהמחיר לכרטיס לילד היה רק 70 אגורות. אבל כמובן שנכנסתי, ושוב התענגתי על שלל הדגמים המרשימים, וניסיתי אפילו לקרוא מעט גם על המטבעות והמוצגים הזעירים. ושוב נהניתי גם ממוזיאון ההעפלה הסמוך. ובהמשך ביקרתי שם עוד כמה פעמים, עד שמיציתי.
בהמשך התחזק החיבוק שלי לים עוד הרבה יותר, ב-6 שנות פעילות אינטנסיבית בצופי-ים בחיפה, ואפילו הפלגה בודדת על אוניה של צים, שעליה סיפרתי פה פעם.
ואת כל זה (וגם עוד הרבה שאני מדלג כרגע) אני מספר כדי שיהיה ברור שכשהבנתי שהספינות שצילמתי בערב הקודם על הרציף מהוות למעשה קומפלקס של מוזיאון ימי שלם, לא יכולתי להתעלם מהעניין, וביקור במקום ממש התבקש. וזה מה שעשינו, אחרי הסיור הקצר יחסית והמצולם היטב ב- Seaport Village, שברשומה הקודמת.
לאחר שקנינו כרטיסים, התחלנו בהמלצת האיש שבדוכן המכירה, בסיור באוניית המפרש הגדולה. תלת תרנית מרשימה - Star of India, ששמורה עדיין במצב שיט (ומדי שנה יוצאת להפלגה). זו אוניית המפרש העתיקה ביותר שנשתמרה במצב פעיל מאז שנבנתה בשנת 1863. מיו אוניה מרשימה כמו אלו שבסדרה האלמותית `קו-אונידין` הזכורה לטוב.
באוניה עצמה יש שלושה סיפונים שמהווים מיצג פנימי על חיי המחלים של פעם, המטען, האחזקה ושאר מיצגים. אז כמובן שצילמתי המון (במצלמות הישנות עדיין), ואפילו צולמתי. להלן היבול:
מראה כללי מבחוץ
התרנים, מערך החבלים והסולמות החבלים, ותמונות מהסיפונים העליונים החיצוניים
חדרון המטבח
חדר אחזקה חיצוני
חדר האוכל, חדרי הקצינים וחדרי הנוסעים
ההגה הגדול והמצפן הצמוד
האולם שבירכתיים
חדר הרופא וציוד הרפואה (שלא נדע)
חדר הניווט ואוסף המפות (מגולגלות)
הירכתיים התחתונות (עץ משולב בפח מסומרר)
מיצג פנימי בחללים הפנימיים, שכולל חדרי אחזקה ומחסנים, חדרי מלחים, שרותים צרים (מאוד) וכמה דגמים וכלים
וכמובן, מחסני חבלים עצומים ולוח קשרים גדול (שמזכיר לי את כל הקשרים שאני מכיר משנים)
ועל ההמשך הסיור במוזיאון הימי המרתק הזה – בהמשך
סוף שבוע מוצלח לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)