יום רביעי, 9 בינואר 2013

סיור משפחתי ברחבי LA

יום רביעי הגיע. האורחים כבר שבוע אצלנו והייעפת אמורה היתה כבר לחלוף. ואני סופסוף התפניתי מהעבודה לאירוח מלא. המחשבה היתה לצאת לביקור בעיר היפה פסדינה, אולי לבקר באיזה מוזיאון לאומנות מאלה שיש שם (ולתת לאבא הזדמנות לבטא את עצמו בנושא הקרוב לליבו). יצאנו מאוחר יחסית מהבית, כי בכ"ז היו ענייני בית (חדש, כאמור) לדאוג להם. אז הגענו כמעט בצהריים.
סיבוב לא ארוך באוטו במרכז העיר, להתרשמות מהיופי העירוני הידוע וצילום בעיקר מחלונות הרכב (ככה זה עם האבא הלא צעיר, אחרי כמה אירועים בעייתיים ברגליים), וזה מה שצילמתי אני:
בניין העיריה היפה
השתקפות מעניינת
סימני הרעב ניכרו, אז עצרנו לארוחה במסעדה חביבה, (Bj’s, למי שמכיר). זו מסעדת רשת, אבל לא רעה, ויש בה מבחר בירות מגוון. אני הזמנתי אחת בצבע עינברי עמוק, מלווה במנת עוף ברוטב טריאקי, אחי הזמין בירה כהה (מאוד), עם סטייק עסיסי, והאבא במפתיע הכריז שהוא סולד מבירה (ממתי?? אולי בגיל 73 משתנה הטעם?) והזמין את המנה האולטימטיבית הבלתי מנוצחת (והבלתי מתחלפת לעולם) – שניצל.
מכיוון שהבניין מרשים למדי, ניצלתי הפסקה מתבקשת, לצלם את המקום למזכרת:
אז מה עכשיו? צעידה קצרה כיוון החניה (כ-50 מטר) היתה מעייפת מספיק, ולמרות היופי שבסביבה לא נרשמה התלהבות רבה מדי. אז כשנכנסנו לרכב לקחתי את ה-GPS, והכנסתי כתובת מוכרת, שבאופן מפתיע לא היתה מוכרת לאחי המנוסה. נוסעים על האוטוסטרדות, ואח"כ יוצאים לכביש צדדי, וימינה, ושמאלה ברמזור, וה-GPS מסמן לפניה ימינה מיד אחרי הפינה המוסתרת ו- הפתעה: קיר בדמותה של עליה תלולה. מאוד תלולה. מאוד מאוד אפילו, הכי תלולה בקליפורניה. עלינו למעלה ברחוב FARGO, עצרנו וצילמתי.
את האח בתנוחה משונה:
 
אופס, זה לא הוא העקום, כי זו התנוחה הנכונה:
 
משם נסענו לרחוב קטן וחביב אחר (תודה על התזכורת הטלפונית, גל). עצרנו שם ואחרי סיגריה הכרחית בהמתנה ברחוב הכנסתי את השניים לחנות שעליה כבר סיפרתי ותכננתי – חנות הכובעים הידועה. קצת חיוכים, אבל נראה היה שהכובעים עצמם הצליחו להלהיב את הקשיש שלנו הרבה פחות מהמוכרת הצעירה, בפניה התגאה באוסף של 78 הכובעים שלו. טוב, היא היתה די נחמדה, אבל אחי ואני בכ"ז השתעשענו בלמדוד כמה כובעים ואולי למצוא משהו מתאים (לא מצאנו משהו מתאים), ובלנסות לשכנע את האבא למדוד משהו שנראה יותר סביר מהכובע האדום הסרוג המגוחך קצת, שסרגה לו אימו לפני כ-30 שנה.. לא הצליח לנו.
עוד סיגריה או שתיים (לא אני, האבא, למי שתהה..), וחזרנו הביתה לנוח. היה יום ארוך.
מזל שלפעמים, בהמשך, הצליח קצת יותר להלהיב אותו (היית לקוח קשוח, אבא). את אחי היה קל יותר..

ועל ההמשך – כאמור בהמשך
חורף נעים לכם שם בארץ

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)