נוכחותנו ביבשת המערבית עומדת בסימן זמניות. אנחנו נהיה כאן ככל הנראה במשך השנה הקרובה. העתיד שמעבר לא ברור, אולי שנתיים שלוש, אולי יותר ואולי חזרה לארץ.
לכן כת ההתארגנות בבית החדש מונחית ארעיות: רכישות שתתאמנה לבית בארץ, דברים שלא יסבו נזק כלכלי ניכר במכירה שלהם הלאה.
לכן כשהגיעו ערימות דואר הזבל המקדימות את סוף השבוע, עיינו בהם בתשומת לב, בהכירנו את אותם Garage Sales.
התרבות האמריקאית מאופיינת ברכישת יתר של ציוד, מוצרים ושאר אלמנטים שלרוב אין לרוכש כל צורך בהם, והם ממלאים לו איזו פנטזיה. "רק ארכוש את סט המשקולות והמתקנים הזה, ובכמה דקות אימון יומיות אחזור להיות חטוב כבימי נעורי, והכרס תיעלם בקלילות" אומר לעצמו התושב המקומי אגב גיהוץ הכרטיס או ההזמנה האינטרנטית. "ממש שווה, רק כמה מאות דולרים" הוא משכנע את עצמו.
כנ"ל לגבי ציוד הסקי, הסטים של הסרוויס, ערימות המכשירים החשמליים ושאר המוצרים.
באופן טבעי כמובן, לאחר זמן קצר עוברים הדיירים הזנוחים האלה ממקומם המובטח ברחבי הבית לחללו האפל והמוזנח של החניה המקורה, דוחקים את הרכב למבואה וממלאים את החלל.
לכן, לאחר X שנים או אילוץ חיצוני בדמות מעבר דירה, מחליט האמריקאי שהגיע הזמן להיפטר מהציוד העודף שהצטבר.
אז יצאנו לשיטוטי יום שבת בבוקר בשכונות המפוארות של איזור מגורי, בכוונה ללקט ציוד חסר.
מה לא ראינו, אוספים תמוהים של תקליטים, עיתונים ישנים, קלטות וידאו ששנים לא הורצו במכשיר, ספרים (כן כן, כיף אמיתי), אופניים, מכונות כביסה, רולר בליידס, בגדים בערימות, כלי בית במאות, אוסף אבני נוי לצורף החובב, פרטי ריהוט מגוונים וכיו"ב. והכל במחירי גיחוך ביחס לעלותם המקומית.
אז מה אספנו:
פינת ישיבה מקסימה לבריכה הכוללת שולחן, 6 כיסאות, שמשיית ענק, תנור גז לחימום (כמו בבתי הקפה שברחוב. אל הנ"ל צירפנו "מתנה": סט משקלות למתבגר (כולל ספסל ומתקן), שידה, אנה פרנק במצב טוב, סט מדפים - – הכל ב- 380$. ויתרנו על אופני הרים מחברה טובה (50$), כי שלנו, הטובות באמת במכולה בים.
אח"כ נסענו לגראג` אחר, ומשם קנינו מייבש כביסה, כמה פריטים, שתי שידות קטנות – הכל ב- 55$. ויתרתי על אוסף מרשים של צנצנות זכוכית דקורטיביות, סט מרהיב של כלי אוכל מהודרים, אוסף ספרי גרישם ומותחנים אחרים, שעם קצת לחץ הייתי מקבל כמעט חינם. בערימה זיהיתי גם את מישהו לרוץ איתו במהדורה מקומית שהעלה לי חיוך קטן.
אח"כ עברנו בעוד שני אתרים, אבל כבר איבדנו את הסבלנות וחתכנו הביתה.
סה"כ חוויה מוזרה מבחינתי אך מעניינת.
נראה שבעתיד אבדוק ביתר תשומת לב אירועים כאלה, בעיקר בהיבט הספרותי. כיף מוזר אבל כיף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)