באופן צפוי לגמרי, אני נאלץ להתמודד ביומיום עם המבטא העברי שלי, שנדבק לאנגלית ומתקשה להיעלם.
בד"כ, בשעות של משבר ריכוז ועייפות, המבטא הופך כבד ונוכח הרבה יותר, יחד עם הפיכתי לכבד פה, כשלעיתים משתרבבות מילים בעברית משתרבבות לטקסט (או בד"כ רק כמעט).
מכיוון שיש באזור ערב רב של מוצאים אנושיים, מזהים את המבטאים השונים אצל אחרים – שאריות ספרדית, סינית, עברית, רוסית ואחרים מזוהים פחות.
גם למי שנמצא פה שנים רבות ניכרים שאריות של מבטא זר.
לתחושתי, כשהייתי כה לפני 20 שנה, סבלתי פחות מהמבטא. אולי כי הייתי רגיש פחות וזיהיתי פחות את הדבר, ואולי כי עברו גם עלי 20 שנה 
עניין המבטא עניין אותי, אז הקדשתי לו מעט מחשבה. לא קראתי הרבה על הנושא, ואני מניח שאנשי המקצוע בתחום יודעים הרבה יותר, אבל מכיוון שהנסיעות ארוכות יותר קל להרהר מלחטט במקורות ולמצוא חומרים בנושא. ובכל זאת, עיון בויקיפדיה בנושאים הקשורים לא עזר לי להבין טוב בהרבה את מקורות המבטא ואת הקשיים של הסתגלות לשפה ומבטא אחר.
אז מה שחשבתי לעצמי, שמבטא מורכב ממערכת תנועות משולבת של מיתרי הקול, החיך, השפתיים והלשון.ידוע שמרכז השליטה המוטורי הגדול במוח מיועד ללשון. כמו הליכה ורכיבה על אופניים, המוח מסגל רצפים של תנועות ומטמיע אותן לרוטינות שגורות אותן הוא מריץ. הגיית כל מילה בעברית מתרחשת אוטומטית.לא צריך לחשוב מה לעשות עם הלשון בשביל לבטא "חלון".
ברכישת שפה נוספת, צריך לבנות רוטינות חדשות לעיצורים קיימים (אך שונים), לעיצורים חדשים, לתנועות אחרות במקצת. זה תהליך ארוך יחסית, ומכיוון שהרוטינות לעיתים דומות בעיצורים דומים, אנחנו נותנים לעצמנו הנחה ומשתמשים בישנות במקום, לעיתים תוך שינויים קטנים.
הגיית "R" ו-"ר" דומות אך שונות משמעותית בצלילים המופקים, ולכן ניכר המבטא הזר באות זו, ובעוד אותיות בעלות אופיין דומה – דמיון או זהות במהות (L-ל, R-ר, T-ט, K-ק) אך בעלי מאפיינים פונטיים(צליליים) שונים.
לעיון נוסף, בויקיפדיה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)