הרשומה הראשונה בסדרה עליה הכרזתי הולכת להיות קלה למדי. כי לרובנו, החילוניים, יש מושג ברור למדי מה עושים לקראת ראש השנה, ומה המשמעויות ההגיוניות עבורנו. ובכ"ז, הגיוני לפתוח את הסדרה הזו בעיון חילוני בחג הראשון שפותח את השנה החדשה.
עבור האדם הדתי, ראש השנה הוא העניין די פשוט. ישנם עיונים וכתבים למכביר העוסקים במשמעויות החג, בקדושתו, בריטואלים הנדרשים ובשלל המצוות הכרוכות בו. ומכיוון שאף למלומד ביותר מביניהם אין סיכוי להכיר את כל החומר הנכתב, הרי שעבורם תמיד תימצאנה משמעויות והיבטים חדשים להעסיק עצמם בהם, גם אם הם סקרנים ביותר.
אבל לחילוני, שממילא לא ממש עושה שימוש בלוח השנה העברי, וששלל המצוות, גם אם הוא מודע אליהם, לא ממש אומרות לו הרבה, פרט אולי למסורות מבית אבא/סבא. מה לנו ולחג הזה מלבד שני ימי החופשה שנופלים עלינו, עם תקווה שלא יפול כמו השנה בדיוק בסופ"ש. ובכן, לנו החילונים האתאיסטים יש כמה מנהגים שנגזרים מהמסורות, וקיבלו זווית יפה ומכובדת שנכונה גם עבורנו. ובאלה הבאים אני לא מקורי הפעם.
הסליחות
חודש אלול כולו, ובמיוחד לקראת ראש השנה, אמור להיות מוקדש לסליחות, כפי שלימדו אותנו בבי"ס. אין לי מושג ממש מה עושים הדתיים בעניין, ועד כמה רציניים הם בקיומה של מצווה זו, למרות שלא זכיתי מעודי לכל בקשת סליחה ממישהו דתי (ולא שלא היו סיבות).
הגרסה שלי אישית של המנהג העתיק, שללא מקוריות מיוחדת אני חולק עם חלק גדול מהציבור החילוני קיבלה ביטוי יפה ושונה שמשמעותו – איחולי "שנה טובה". סביב ראש השנה, בעיקר לפניו אך גם אחריו, זו הזדמנות לחדש קשרים שהזנחנו כל השנה, לדרוש בשלומם של מי שקצת שכחנו, לשלוח מסרים חמים לקרובים וידידים רחוקים שמלבד המועד הזה אין באמת הזדמנות אחרת לגלות עניין הדדי.
כמובן שהדרך המועדפת היא שיחה אישית, גם אם טלפונית. מכתבים אישיים בדואר, אלה שהיו נפוצים פעם כל-כך וקסמם לא פג עדיין, הומרו רובם בהודאות דואל שמהן אני דווקא מעדיף להימנע. לא אזכיר הודעות SMS שלדעתי עדיפה מהן אפילו התעלמות מוחלטת.
חשבון הנפש – עת הסיכומים
סיומה של שנה ותחילתה של חדשה, זו הזדמנות מצוינת להביט לאחור ולסכם לעצמנו – מה רצינו, מה עשינו, מה השגנו ומה פספסנו. ולנו החילונים ישנה פריבילגיה מיוחדת, לערוך את הסיכום פעמיים בשנה. אני מעדיף פעמיים, כי זה מאפשר תיקון ברזולוציה טובה יותר, מעין דו"ח עצמי חצי שנתי. זה גם נושא טוב ומעניין לשיחה משפחתית.
התכנסות משפחתית
ההיבט הכי טריוויאלי של כולנו, וכאן אין להבדיל בין החילוניים לדתיים, זו ההזדמנות למפגשי משפחה וחברים, לארוחות חג חגיגיות ומיוחדות שמפגישות לא פעם צדדים במשפחה שבאופן שוטף לא נפגשים.
לצערי, לא אחת ראיתי שדווקא אדיקות דתית יתירה של חוזרים בתשובה פורמת את המרקם הזה, בהחרימם מטעמי כשרות מוקפדת את יתר בני משפחתם, כשהם מדירים רגליהם מביתם של הכופרים.
אז זו הרשומה הראשונה בסדרה. והיא אכן כנראה לא ממש מחדשת יותר מדי בעניין, בגלל טבעו של החג הזה. אני מניח שהאתגר ברשומות הבאות (יום כיפור, סוכות, חנוכה...) יהיה גדול יותר, והתוצאה, אני מקווה, תהייה מעניינת אף יותר.
ובהזדמנות זו, אאחל לכולנו, בבלוגייה, בתפוז ובכלל בארץ:
שנת ביטחון, בריאות, שגשוג ויצירה
והכיף החדש לאחרונה, של פרגון והמלצות, והפעם בלוגים מילוליים:
על נהייה עמומה – שבחן, שנינות והומור תמיד מפתיעה
על דקה לארבעים שמפליאה לכתוב על כל נושא
ועל יופי6 שמפליא לכתוב ברגישות ועין בוחנת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)