הר פַלוֹמַר

מכירים את הריגוש הזה, שמגיעים למקום אייקוני, כזה ששנים מככב במוּדעוּת שלכם כבעל ערך מיוחד? ובכן, זה הסיפור של הטיול הזה שעליו אני רוצה לספר, ומקווה להצליח להעביר לכם את ההתרגשות העזה שאחזה בי במקום המופלא הזה - מצפה הכוכבים שעל הר פלומר.

ובכן, הטיול הזה נולד למעשה לפני כשנה. נסענו אז לסן דייגו, ובדרך אני פתאום קולט שלט המסביר שהדרך להר פלומר היא בפניה ימינה. פתאום היה לי מין שוק קטן. איכשהו, למרות שהיה ברור לי שיש מקום אמיתי ופיזי שכזה, הר פלומר עם הטלסקופ המפורסם היה מקום מיתי עבורי, מין אייקון לציון חקר החלל, בו התעניינתי לא מעט. ופתאום זה אמיתי, וזה קרוב יחסית לבית.

בסופ"ש הארוך הנוכחי (יש לאמריקאים מנהג יפה שפעם בכמה זמן יש כאן חן שבו מאריכים את הסופ"ש ביום נוסף) תכננו שוב לבקר ולבלות עם חברינו המקסימים בארווין. בתוכנית היו ארוחות יחד, והנאה משותפת רגילה, ושיחות על דא והא, ובחיינו היה הרבה הוא הא כזה שהצריך לא מעט שיחות. אבל בנוסף, לי היתה תוכנית משלי לשכנע אותם ולצאת לביקור במקום.

אז משהעליתי את האפשרות נרשמה התלהבות כללית אך מסוייגת. כי המרחק אמנם רק 100 מייל מהבית שלהם, אבל כולל לא מעט מהמיילים האלה בנסיעות הרריות מתפתלות. וזה לא עבר בקלות אצל כולם. אבל שידולים ושכנועים עבדו יפה, ולמחרת יצאנו קצת אחרי 9:00.

כשני שליש מהדרך עברו בנסיעה נינוחה בכבישים הראשיים, כשאנחנו מנצלים את הזמן לשיחות, הבן מנמנמת מאחור עם אוזניון ואייפוד, והבן הצעיר שלהם עסוק באיזה משחק אלקטרוני. מרגע שהגענו לתחילת העליות נמסר ההגה בידי האישה, כחלק מעיסקת השכנוע שכוונה לתת לה יותר שליטה במתרחש ולשפר את הרגשתה.

הדרך ההררית התפתלה, כשלא פעם אנו עוקפים רוכבי אופניים אמביציוניים שמטפסים על ההר, ומולנו שועטים אופנועים במהירויות גבוהות והשכבות מרשימות בסיבובים. ניסיתי לצלם אבל זה כל מה שיצא:

אופנוע בירידה

ה-GPS שבו נראית הדרך המתפתלת (להנאתי הרבה)

בצומת שבחלק העליון ראינו מין פונדק דרכים עם מסעדה, ועשרות אופנוענים מתקהלים שם לחוויות רכיבת סופ"ש משותפות:

 

כשהגענו לפסגה, נגלתה לפנינו הכיפה הגדולה של הטלסקופ, זוהרת בלבן בוהק על רקע שמיים כחולים כהים (הודות לגובה ולאוויר הנקי והקריר). סביבה לא מעט עצים יפהפיים במיוחד, וריח קסום ומתקתק מעט שאח"כ הבנתי שמקורו בפירות של עץ שנראה ממין דומה לקטלב הארצישראלי.

אז להלן מבחר צילומים מאיזור המצפה, הכוללים גם את כיפת הענק של הטלסקופ ועוד 4 כיפות קטנות של טלסקופים נוספים שבאותו אתר.

לאחר שנרשמנו לסיור המודרך של 1:30 ובילינו כמה דקות בגלריית צילומים חלליים מרהיבים ובכמה תצוגות, יצאנו למבנה העיקרי לסיור עצמאי מקדים. שם זכינו בכמה תמונות שסיפרו קצת על ההיסטוריה של המקום, על תהליכי הבניה וכו`, הסברים שמימלא שמענו בסיור. אז יצאנו שוב החוצה להמתין לסיור עצנו, נחים בינתיים עם פלטה עגולה וענקית מבטון, שבהמשך הסתבר לנו ששימשה להרצת המערכות כתחליף לעדשה, לפני שהותקנה העדשה עצמה.

הסיור החל בהסברים על המבנה (שגובהו 41 מ` וקוטרו 42 מ`), שהכיפה עצמה כמובן מסתובבת כולה, ומשקלה הכולל עצום (וכבר שחכתי..), ועל ההיסטוריה האישית של היזם ההוגה והרוח החיה מאחורי בניית המצפה הזה וגם זה שעל הר ווילסון, ששמו היה הייל (Hale) והוא אביה של האסטרופיסיקה המודרנית.

עלינו למעלה, לתוך המבנה וקיבלנו הסברים על תהליך הייצור של העדשה הענקית שקוטרה יותר מ-5 מטר (200 אינץ`), שלקח חודשים לצקת ולקרר באיטיות, ועל תהליך הליטוש הארוך (כי הליטוש יוצר חום שגורם לעיוות), על התחזוקה שכוללת ציפוי מחדש בשכבת אלומיניום דקיקה כל שנה וחצי, ותהליכי הניקוי מאבק שבכ"ז נכנס.

קיבלנו גם הדגמה על מודל לגבי אים המערכת מתכווננת, ואיך עובדים עם הטלסקופ בתצורות אופטיות שונות. כמובן שצילמתי לא מעט, אז להלן מקבץ תמונות מהמפלצת המדעית המרשימה, להתרשמותכם:

בהמשך יצאנו למעין מרפסת שמקיפה את המבנה מבחוץ בגובה של כ-20 מ`, ומעניקה תצפית יפהפיה על ההרים באזור.

לאחר הסיור המרתק חזרנו לכיוון הבית, כשבדרך עצרנו לארוחה אמריקאית – עומס וגודל לא ייאמנו, ונוטף גבינה ושומן וטעם ילדותי פשוט, בחסות אגודת הקרדיולוגים.
ולסיכום – חוויה מיוחדת מאד בשבילי, ומהנה לכולנו. מקום מרהיב, ושכיית חמדה מדעית, מרגשת ועצמתית.

ותמונות נוספות - באלבום

חוצמזה, היה נחמד לקבל על הרשומה הזו את הקידום הראשון בתפוז :-)