הטיסה הביתה עברה ללא אירועים מיוחדים – נמנום, קריאה, נמנום קריאה... לפחות התקדמתי לקראת סיום של פרגים אדומים (אותו סיימתי אח"כ בשבת, והמלצה כבר בהמשך). הגעתי הביתה בשישי בחצות, כך שפספסתי ארוחת ערב ליומולדת של חבר מקסים שחגג 65, והופתע מכמות המוזמנים לארוחת הערב שנראתה תמימה.
אז כדי שגם לי תהייה הזדמנות לחגוג ולאחל, התכנסנו שנית, בהרכב מצומצם יותר, בשבת בבוקר לבראנץ`, באווירה כייפית של צחוקים והנאה יחד. חזרנו כצפוי יותר מאוחר מהמתוכנן בלי תוכניות מוגדרות להמשך היום.
שיחה נעימה עם הבן הולידה יוזמה ספונטאנית "מה דעתך לצאת לרכיבה יחד?" וההיענות המיידית שהפתיעה אותי הוציאה אותנו תוך כרבע שעה לשטח. מזג האוויר הקריר בשעה שיצאנו – 3:40, היה פשוט מושלם.
יצאנו לראות איך נראה הפארק היפה שכבר הסתובבנו בו לא מעט, בימים של ראשית הקיץ. אז כל העשב הירוק הפך לחום, כמה מרבדים התכסו פריחה צהובה ובלתי מזוהה, אבל יפה, הסנאים המשיכו להתרוצץ בתזזיתיות אופיינית ובכלל – היה כיף.
בחזרה ניסינו לבחון דרך קיצור שנראתה יפה על המפה הסכמטית. אחרי 300 מ` של עלייה קשה, כשאני נסחב לאיטי מאחור, חזר הבן והודיע שאין טעם. לפנינו נראתה המשך העלייה – בערך עוד ק"מ של עליה עוד יותר קשה ותלולה – גדולה על הכושר הנוכחי המוגבל. טוב, אולי מחר..
אז חזרנו בכיף הביתה, למקלחת, ומנוחה מענגת של לאות שרירים, מהסוג המופלא שמרגישים אחרי מאמץ פיזי קשה. הידיים, הרגליים, הבטן, הכול מרגיש כמו יצוק מעופרת. וזה במפתיע – כיף.
ליום שבת כבר היו תוכניות אחרות, אבל עליהן ברשומה נפרדת.
אז קבלו כמה תמונות (וסרטון, אם תוכנת העריכה של מיקרוסופט תסכים לרגע לא לקרוס), ככה בשביל ההמחשה והכיף שבשיתוף:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)