יום שני, 22 ביוני 2009

קבלת פנים בתפוח הגדול

כבר כמה ימים אני שהתרגשתי לקראת הביקור והבילוי הזה בעיר.  הייתי בניו יורק לפני בדיוק 21 שנה. פעמיים ביקרתי בה כמה ימים והיה לי קשה לעזוב. נשאבתי לעוצמה העירונית הפעילה הזו, לעושר האטרקציות והמקומות המעניינים, הסתובבתי סחרחר ברחובות, מרים מבט לקו הרקיע המדהים של גורדי השחקים ומחייך בהנאה.
היה לי חשש מסוים (שוב, כרגיל, חושש להתאכזב), שמא אחרי כל השנים, ולא מעט עולם שראיתי, איכשהו תפחת ההתלהבות. הקצב, העוצמה והעיר כבר לא יעשו עלי רושם רב מדי, ובטח לא כמו בפעם הראשונה.
אז הגעתי לעיר ברכבת, שעצרה בתחנה המרכזית במנהרה תת קרקעית מכוערת למדי ומהבילה (חום ולחות מוזרים שלא היו מעל האדמה). יצאתי ישר לחרוב באזור הסואן של התחנה, שוב חשתי המום קצת מהאנרגיה והצפיפות, שלפתי את המצלמה לאיסוף רשמים ראשונים של קבלת הפנים וחייכתי לעצמי ללא שליטה – מין חיוך אווילי ומתענג. כן, הקסם לא פג. העיר חייכה אלי בנעימות, אחרי המון ימים של גשם.
ככה זה נראה בהתחלה:
 
הלכתי כמה מאות מטרים למלון, כשבדרך עובר דרך ה- Times Square, ושוב מחייך ושוב המום, ושוב מצלם:
 

 האישה הגיעה ויצאנו החוצה, ישר לכיכר. מה אומר, אני לא יכול להאמין שזה ככה תמיד. נראה שהשילוב של יום שישי בערב וחופשת בתי הספר, הוציאה את כולם לרחובות. אז טיילנו, התפעמנו, השתאינו, וגם צילמתי עוד, שוב:
 בהמשך, בטוח יגיעו עוד צילומים. הרבה (כבר צולמו). אבל זה הפתיח של כמה שעות, של העיר המהממת בעולם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)