קצרים 1-13

סוניה הוותיקה ולידה החדשה

ינואר הסתיים, וזה הזמן לשוב למסורת הסיכום החודשי של האירועים הקטנים שלא מצדיקים רשומה, אבל ראויים לאיזכור. והפעם יותר מתמיד, כי החודש אמנם פרסמתי לא מעט, אבל רוב הרשומות עסקו בביקור הטיולי של אבי ואחי פה. ועדיין לא הסתיים הדיווח והתמונות.

החודש עמד בסימן השלמת רשימת המטלות בבית החדש (כמעט והסתיימה), בהתחדשות במצלמת הסוני החדשה שממשיכה ומפתיעה אותי לטובה, מחגיגות יומולדת 19 לקרן שלנו, בנסיעה נוספת לסופש נהדר בסן דייגו עם אשתי, אחרי שכ"כ התלהבתי מהעיר המקסימה הזו עם אחי ואבי. ובטח יהיו עוד רשומות בנושא, בדיווח מאוחר עם הרבה תמונות של סוניה החדשה.

אז להלן, עיקרי הדברים, החוויות והצילומים מהאירועים הקטנים שלאורך החודש, במתכונת הרגילה.

מסיבת New Year

זוג חברים חדש ומדליק שיצא לנו להכיר לא מזמן, ארגנו בביתם מסיבת New Year גדולה, שמחה וכייפית, כמו בסרטים. היה כיף לרקוד בכיף בלי להחנק (כי היה קר בחוץ, ונהדר להתאוורר), והיה כיף לחוות בזמן אמיתי את הטכס המוכר של הספירה לאחור והנשיקה המסורתית. עוד רגע שטוב שיש לידך פרטנר, ואני התברכתי:

חפירות

בשלב מסויים דמה הבית החדש לבית בלאומילך – חפירה החזית לחשיפה ותיקון נזילה בצנרת המים הראשית המובילה לבית. היה מעניין לראות איך המומחה המצוייד במכשירים אקוסטיים מנסה להאזין לאדמה ולשמוע את מוקד הנזילה (הכניס אויר דחוס לצנרת והקשיב ל-פסססס מהאדמה). זה התגלה די עמוק:

מאחורי הבית חפרו אפילו עמוק יותר, כמטר וחצי, לרוחב כל החצר, להחלפת כבל החשמל בכבל עבה וגדול יותר. זה אחרי שהתגלה במקרה שהחיבורים לא היו תקינים. הכל כוסה בלוחות עץ לביטחון. לא צילמתי הכל, אבל חתיכה, מהשלב האחרון:

 

וסופסוף זכינו להתקנה של אינטרנט ביתי תקין. זה הצריך גם חפירה. את זה עושים עם מין צינור שמוזן בלחץ אויר ודופק קדימה את דרכו אופקית מתחת לאדמה. ככה גם עוברים מתחת לכביש ומתחת לצנרת. הנה הצינור/מקדח הזה, בקוטר של כ-5 ס"מ:

מסיבה של קרן

כאמור, קרן חגגה 19. אז היא ארגנה לעצמה מסכת של מסיבות עם חברים וחברות. הפתעה עשו לה הבנות, החברות הקרובות, והיה כיף:

 

מסיבה נוספת והמונית יותר היתה קצת יותר בעייתית, כי הגיעו גורמים שליליים והיה לא מעט בלגן. מזל שזה מאחורינו.

מצלמה

השתדלתי לנסות את המצלמה ככל שהיה אפשר. על האירועים הצילומיים הגדולים בשמורת ספולוודה כבר כתבתי, על סן דייגו עוד אכתוב, אבל פה ושם יצא שצילמתי עוד. אז להלן מקבץ קטן:

מהחוף בסנטה ברברה לעת שקיעה

שקיעה מחלון המטבח

קליסטמון בחצר

 

הדקלים שמול השולחן שבחדר העבודה

 

שישי תופסת שמש על העשב שבחצר, שבעונה זו נראה לא רע

 

גילת

יצא לי כבר לעבוד תחת שלוש מנהלות. שלושתן היו צעירות ממני והחוויה של העבודה המשותפת היתה חיובית ומהנה. לפני כמה ימים התבשרנו בפייסבוק שהיא עומדת להינשא. כמה משמח שהאישה האינטיליגנטית, נעימה ומלאת הקסם מצאה אהבה. היא כבר לא כ"כ צעירה, והיה מתסכל לראות אותה משתדלת למצוא תקופה ארוכה. אז היה נפלא להיווכח שסופסוף זה קרה לה, וכיף לאחל לה אושר ושמחה. בהחלט מגיע לה.

הניה אפלבוים

את הניה הכרתי עוד בגן חובה. אח"כ למדנו יחד עד כיתה ד`. שתי `הניות` היו איתנו בכיתה, וחשבתי אז שזה שם די פופולרי בקרב בנות גילי. ילדה שקטה, בובתית ועדינה, צחה כזו. לא מתלהמת, לא מתפרצת. שקטה ותלמידה טובה. בסוף כיתה ד` נסעה לטיול בחו"ל עם ההורים והפסידה את הסיום הרשמי של הלימודים. אח"כ אני עברתי בי"ס, ולא שמרתי על קשרים עם רוב החברים, אז כמובן שלא איתה, כי לא הייתי חבר קרוב שלה.

פעם, אחרי הגיוס שלי, פגשתי אותה מול תחנת הרכבת החיפה, אחרי כ-8 שנים שלא נפגשנו. היא המתינה לאוטובוס לקיבוץ בגבול הצפון, כך סיפרה, שם גרה במסגרת שירות בנח"ל, או משהו כזה. ושוב עברו המון שנים שלא שמעתי ממנה, עד לפני כשנתיים שאיתרתי אותה בפייסבוק במסגרת פעילות תיוג של תמונות הילדות. קשר פייסבוקי מוגבל, שכלל החלפת כמה מילים שמהן הבנתי שלש לה שני ילדים קטנים יחסית אותם היא מגדלת לבדה באותו הקיבוץ שאליו נסעה אז, באותו יום שנפגשנו.

לפני כמה ימים, כך ראיתי בפייסבוק, חל יום הולדתה. אז השארתי לה ברכה חביבה ומחוייכת על הקיר שלה. כמה שעות אחרי קיבלתי מסר ממישהי לא מוכרת, שלמרבה הצער הניה נפטרה מסרטן לפני כחודש. עצוב, אפילו שלא היינו בקשר. ועצוב על שני הילדים שנותרו לבד. מזלם שהם בקיבוץ.

בשורה הראשונה, הילדה העדינה השלישית מימין (בין השולחנות)

יהי זכרה של הניה ברוך

ספרים

אתחיל בווידוי מביך – כבר חודשים שאינני מצליח לסיים אפילו ספר יחיד. יש לי ספר מקסים ליד המיטה בשלבי קריאה מתקדמים (לא רציונלי ולא נורא, של דן אריאלי), רק איכשהו כשאני נכנס כבר למיטה אני עייף למדי, ואת המעבר לשינה אני עושה עם הטלפון במשחק קאקורו. מלבד הזמנים האלה, אני קורא הרבה למדי, אבל כמעט רק בלוגים של חברים פה, או מידע מאתרים שונים. כיף, אבל במחילה – זה לא ממש ספרות.

אמשיך בווידוי מביך אף יותר – זה שאני לא ממש קורא לא מונע ממני לרכוש ספרים. אני יודע שמתישהו כנראה שגם אני אתחיל עם הקוראים האלקטרוניים, אז יש סיכוי שכל הרכישות הן לחינם. אבל אני לא עומד בפיתוי, כי כשאני נתקל בהמלצה חיובית אני רושם לי אותה, ומחפש את הגירסה האנגלית בחנות מקוונת למשומשים. מדי פעם אני מתפתה להכניס כמה לסל וללחוץ על רכישה.

אז הגיעו שלושה חדשים, כולם באנגלית:

·         הקוראת המלכותית של אלאן בנט, עליו המליצה פלורה לפני כ-5 שנים

·         מדריך לציפורים של מזרח אפריקה, של ניקולס דרייסו, המלצה של סיגי מלפני שנה וחצי

·         פרנסוס על גלגלים, של כריסטופר מורלי, שהמלצה של סיגי מלפני כמה ימים הובילה לרכישה

וכל השלושה תמורת כ-10$. נכון שאין סיבה אמיתית לעמוד בפיתוי?

חרקים

לפני שנכנסנו לבית החדש, המתווך ריסס אותו באופן יסודי. מכת חרקים היתה בו. והמכה הזו נגמרה כמעט, אבל לאט לאט. כל יום מצאנו מין צרצרים צעירים בשלבי גסיסה או כבר מתים. לא הצלחנו להבין מאין הם מגיעים, אבל הם המשיכו להגיע. צילמתי ותכננתי להעלות בפורום חרקים מקומי ולבקש ייעוץ. מזל שזה נחסך, כי כבר כמה ימים שלא נצפו המעצבנים הקופצים האלה. ככה הם נראו:

 

חלה

איכשהו, לא יצא לי לאפות עדיין חלות בבית החדש, בתנור הנוכחי. יש משהו חגיגי מבחינתי באפיית חלה ראשונה בבית חדש. וגם זמנה של החלה הראשונה הגיע, כשהזמנו חברים לארוחת שישי. זה הצילום של התוצרת לפני האפיה. אחרי כבר לא הספקתי:

מיטה לשישי

קרן התלהבי וקנתה לשישי מיטה כלבית קטנה להתכרבל בה. נכון שהיא לרוב ישנה איתה במיטה שלה, אבל לפעמים היא איננה, והמזונבת לא מוצאת מקום. היה מפליא שמרשמה התלהבות כלבית מזה. היא ממש נהנית לרבוץ שם:

 

זהו להפעם. הרבה לחודש אחד, וטוב שכך 

איחולים לחודש פברואר מוצלח ומהנה לכולנו