מחירה הגבוה של התוצרת הזולה

לפני כמה ימים העלתה מיזי רשומה נהדרת נוספת, אך הפעם לא התמקדה בלספר איזה סיפור היסטורי משעשע ומקורי, אלא להעלות בפנינו טענה מעניינת רוויה בתסכול צרכני מוכר – למה השקיות של העדשים נקרעות?! למה לא ניתן להפריד את גביעי השמנת?! למה נייר הטואלט הולך וצר?! למה המקרר שובק חיים ממש אחרי פקיעת תוקף האחריות?!" מתוך הנ"ל עלתה איזו תחושה של קונספירציה, שחברות מנסות לעשות עלינו רווח באופן בלתי הוגן, כאשר הרווח שלהן בנוי על הונאת הלקוחות באופן נכלולי שכזה, שגורם לנו לא לנצל את המוצר למלוא הפוטנציאל התאורטי שלו. בתגובות שהגיבו החברים נוספו עוד תסכולים צרכניים בעלי אופי דומה, ואפילו נכתב (פנומן בתגובתו) שבמפעלים יש מין תפקיד כזה של מהנדס בלאי, שכל תפקידו הוא לכוון למותם של המוצרים ממש מידית אחרי תום תקופת האחריות.

מיזי הגדילה לעשות והקדישה את הרשומה לי אישית, מחמיאה לי על היותי `מזן אחר`, יועץ כזה שמכוון מפעלים וחברות לשפר את ביצועיהן ולהשיג רווחיות באופן הוגן יותר. אז קודם כל – תודה למיזי על רשומה טובה (כהרגלה) וכמובן על ההקדשה. אני באמת עובד עם מפעלים בתפיסה שפעולתם אינה כנגד הלקוחות והספקים, אלא בעדם, כדי שכולם יצאו מורווחים באופן הגון. אבל מעבר למחמאות, ומתוך היכרות לא רעה עם עולם התעשייה והעסקים, יש לי יכולת להביא כאן את הסיפור באופן שונה. כי למרות שתיאוריות קונספירציה נשמעות טוב, לרוב אין להן אחיזה במציאות. גם במקרה הזה, העובדות נכונות, אבל הפרשנות שגויה. התחלתי להסביר בתגובה את הדברים, והמשיך אותי יפה יעקב (סש"ד), אבל זה היה ארוך מדי לתגובה לרשומה שם, ושווה גם להדגיש את המסקנות, אז הנה הדברים כאן.

ובכן, נתחיל עם האריזות הפגומות שמיזי פירטה. ובכן, זה נכון שיש מקרים שכאלה, שבהן האריזה נקרעת/מתפרקת/מעצבנת. אבל זה לא בכוונה, והיצרן לא מעוניין בכך. הסיבה לכשל יכולה להיות פשוט כשל בתכנון האריזה, חומר האריזה, או במכונה. תחום האריזה דינאמי מאוד, כל הזמן מפתחים אריזות חדשות, חומרים חדשים (זולים או ידידותיים לסביבה או כל עניין אחר), ולא פעם מתקשים לבדוק את כל המשמעויות של הפיתוח, ובעיקר את העמידות של המוצר המוגמר.

אז מה לעשות? שתי עצות צרכניות יעילות: האחת - להתרחק מהמוצרים הלקויים, אלה שמעצבנים אותנו בגלל כשל כזה או אחר. ואם הם זולים יותר, אז פשוט צריך להבין את התשלום באיכות (ובכמות) שמשלמים על התוצרת הזולה. תחרות מרפאת חוליים שכאלה, ויש לשחק לפי הכללים ו`להעניש` את מי שמפשל; השנייה, ואף יעילה יותר – להיות לקוח נודניק. להתקשר למספר שבאחורי האריזה ולהתלונן. רוב הסיכויים שישלחו לכם אריזת פיצוי, אבל גם ילמדו שמשהו לא עובד אצלם טוב. לרוב חברות משקיעות בערך המותג שלהן (כן, יש מקרים של חברות קיקיוניות, אבל נעזוב אותן כרגע), והן רגישות לבעיות שמציקות ללקוחות. יש סיכוי שהתלונות תעודדנה תיקונים נדרשים.

ומה אם זה מונופול או דיפול (נניח תנובה), קשה לעשות הרבה. אבל אפשר לפחות להיות לקוח נודניק (כפי שתואר), ואולי גם יותר מזה – להפיץ את המידע בציבור: בבלוגים, באתרי ביקורת מוצרים וכד`. לזה אפילו הגדולים רגישים, אם הרעש גדול מספיק.

בעניין המקררים ויתר המוצרים ברי הקיימא שנוטים להתקלקל מהר יותר ממה שחשבנו - העניין דומה, אם כי מעט שונה. גם פה יש לחץ תחרותי תמידי להוריד מחירים, ובכלל – לקלוע לטעם הקהל. וטעם הקהל משתנה – הוא (כתומר אנחנו) רוצים כל הזמן דברים חדשים, משוכללים יותר, יפים יותר, חסכוניים יותר. פעם מקרר היה מחזיק מעמד 20 שנה, כי היתה לעמידות ערך בשוק. היום זה קצת מבאס כשמתקלקל, אבל ממילא משפחות משתנות, הבית משנה עיצוב (ורוצים יותר גדול) או שמתגרשים ועוברים לבית קטן יותר וכן הלאה. אין לחברות תמריץ להשקיע כסף בלבנות משהו שיחזיק 20 שנה.

ובמרוץ הזה של החידוש וההוזלה, גם להנדסה יש תפקיד. כי פעם לא ידעו לתכנן באופן מדויק כמו היום, אז הוסיפו מקדמי ביטחון שהפכו את המוצר לעמיד יותר. היום יודעים לייצר דק יותר, קל יותר, עדין יותר וזול יותר, ויודעים בגדול, שלמוצר אין סיכוי להחזיק מעמד עשרות שנים. אבל ממילא זה באמת לא מה שחשוב לרוב הצרכנים. תראו לי מי שיהיה מוכן היום לשלם על רכב שיחזיק 20 שנה באחריות, תמורת עוד כמה אלפים טובים? הרי בטוח שנרצה להחליף למשהו חדש ומשוכלל יותר, לא? והדוגמאות של יעקב טובות אף יותר, עם הטלוויזיה שעבדה ובכ"ז נזנחה לטובת אחת שטוחה, או הטלפון הנייד התקין שנשכח במגירה לטובת מכשיר חכם, וכיו"ב..

אז גם פה, המסקנה דומה – תהיו לקוחות אסרטיביים, תתלוננו על תקלות ותנסו לקבל יותר תמורת האגרה. אבל אולי הכי חשוב כאן – תתכננו מראש על אורך חיים המתאים לתקופת האחריות. כלומר כל יום שמשהו מחזיק מעמד יותר משהובטח זה רווח. ולפי זה תרכשו את המוצרים. זה מהווה תמריץ ליצרנים לשפר את האיכות ולכם לקבל יותר תמורת ההשקעה.

יש עוד היבטים לעניין, אבל גם ככה זה יצא ארוך, אז אסתפק בדברים האלה.
ותודה למיזי שהעלתה את הנושא