ביום ראשון של לפני כמעט שבועיים (וואו, איך הזמן טס), החלטנו גל ואני שכדאי להפגיש את ניקי שלו וסוניה שלי בטיול נחמד בהרים. מכיוון שהוא המומחה לענייני טיולים, השארתי לו לקבוע לאן בדיוק. והוא קבע – Trail Canyon, שעל הדרך ההררית Big Tujunga Canyon Road. המקום נפתח רק לאחרונה מחדש למטיילים (תקן אותי גל, אם ציטטתי לא במדוייק מהזיכרון). המקום נסגר לשיקום ושיפוצים לפני כ-4 שנים, בעקבות שריפת הענק שכילתה מאות אלפי דונמים של יער מצפון לעיר פסדינה.
כבר ביציאה מהבית ראינו ברמזור מחזה חביב שאי אפשר היה להתעלם ממנו – מכונית משנת 1914 (היה כתוב עליה) ועליה צמד קשישים ומטען של כסאות נוח, נוסעים באיטיות מובנת איתנו על הכביש. ומכיוון שגל נהג, היתה לי הזדמנות לצלם את הפלא:
הנסיעה בכביש עגמומית למדי. השטח שהיה ירוק ומלא עצים נראה חום ומלא גדמים. נכנסנו לדרך העפר לאחר התפתלות קצרה, נהנים מהדרך המהודקת בחסות הגשם שצמצמה את כמויות האבק, עד לנקודת תחילת ההליכה. חנינו, התארגנו בזרישות ויצאנו לדרך. כמה בתים שם במתחם שניצלו מהאש, מלקטים את העצים השרופים חלקית (מקווה, לא בטוח). אז כמובן צילמנו:
ומפה, הליכה במעלה הנחל, עד למפל שנמצא יבש למדי, וחזרה לכיוון האוטו. וכל הדרך מצלמים ומצלמים. אז הנה היבול המוזר הזה, כשהנחל זורם בעדינות אבל מעט ציפורים ומעט ירוק שם, והרבה גזעים ערומים יחד עם כמה ניצולים עגומים שמצליחים איכשהו לשרוד.
מין גשר אירי (איך זה בדיוק גשר?) שמעליו זורמים להם המים בעדינות, והשמועה אומרת שיש בבריכה הקטנה נחשי מים. לא ראינו כאלה:
עץ שמקבל סיוע
חצר מוזנחת מלאה גרוטאות חלודות, חלקן שרופות למחצה
ערימה של שבבי עץ מוזרים, שנראו לרגע כחבילת קש מוכרת
מעברי מים
וכמובן – הרבה עצים – שרופים, מלבלבים, נרקבים
נוף הררי
עץ שבגזעו השרוף החלול מצאו הדבורים משכן
וגם גל שמציץ בתוכו של גזע חלול אחד
בחזרה עצרנו אצל גם בחצר, שם זכיתי לקבל שקית גדושה תפוזים מתוקים ונהדרים, ולצלם יחד עוד כמה צילומים
מסתבר שלא כל יציאה לטבע מרנינה, אבל טוב לראות את המקום מתחיל להראות סימני ירוק. תוך כמה עשרות שנים המקום יחזור לקדמותו, אם לא ישרף שוב.
סופ"ש מהנה ומוצלח לכולנ
סופ"ש מהנה ומוצלח לכולנ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)