עניינים שבלב

לפני כשנה יצאתי לרכיבה עם חבר בסביבה. לא משהו שהיה אמור להיות קשה מדי או מאתגר מדי. פעם ראשונה שנדברנו לרכב יחד, אחרי לא מעט דיבורים. בקטע כלשהו, דווקא אחרי ירידה, ממש לא משהו קשה, קרה לי מקרה לא נעים של הרגשה רעה (מאוד) מלווה בקוצר נשימה, חיוורון וסחרחורת. אחרי חצי שעה של מנוחה (שכיבה) התאוששתי מספיק להמשיך. היה מפחיד – לי וגם לחבר.

מאז עוד רכבתי כמה פעמים, אבל אחרי הפסקה חששתי לחזור לפעילות. זיכרון החוויה המפחידה הרתיע אותו מלשוב לפעילות ספורטיבית מאומצת, ופעילות רגועה לא מסתדרת לי. משעמם לי סתם ללכת בערב. הליכה סתמית שכזו לא מצליחה להפעיל לי את הלב מספיק כדי שאחוש שאני עושה משהו בעל ערך. וטיולים זה נחמד, אבל לא נתפסים כספורט.

הבעיה היתה שאני לא מחובר פה (עדיין) למערכת הרפואית. המשמעות היא שגם בדיקות תקופתיות שגרתיות לא ממש עשיתי. הסתמכתי על בדיקות עצמיות של לחץ דם, וכל הבדיקות של ביטוח החיים שעשיתי טובות, אבל הן לא הדבר האמתי. מכיוון שהגעתי לא מכבר לגיל 50 המכובד, היה לי ברור שאני צריך לחזור לעניינים ברצינות, ולשמור על עצמי יותר. אז תיאמתי תור אצל קרדיולוג לבדיקת מאמץ ובדיקות כלליות. ולשם הגעתי ביום חמישי ושישי האחרונים.

פגשתי שם רופא ישראלי במוצאו – איש מרשים ומקסים. מסוג האנשים שהייתי שמח אם היה חבר שלי. איש עדין, רגיש ואכפתי. דר` אורי בן-צור שמו. בדקו לי דם-צפרדע-כינים-וכו`, ותואמה למחרת בדיקת המאמץ. בינתיים התבקשתי לצפות בסרט שכבר יצא לי לראות בנוגע לתזונה נכונה.

כשהגעתי ביום שישי בדקו שוב דם-צפרדע (על הכינים ויתרו), גילחו לי עיגולים בשיער החזה (שאשתי טוענת, כנראה בצדק, שכל מה שנשר מהראש נדבק בדרך), והדביקו עליהם אלקטרודות. ועם כל החיווט הזה שחובר למחשב, התחלתי ללכת על ההליכון, כשהמהירות והשיפוע הולכים ומתגברים. ובעודי הולך ככה, התבוננתי בדמותי שהשתקפה במראה הגדולה ממול, וכמה מחשבות הצטללו לי:

1.   אני לא נראה רע, במיוחד בהתחשב בגילי. אבל לא יזיק לשפר.
אז אעשה מאמץ להשיר ממני איזה 5 ק"ג עודפים;

2.   אני אוכל לא רע, באופן יחסי. בעיקר אוכל המוכן בבית. אבל לא יזיק לשפר גם את זה.
אז אשתדל להוריד פחמימות ומוצרים של בשר מן החי, ולהוסיף ירקות;

3.   הכושר שלי לא ממש גרוע. אבל כשהגבירו את המהירות היה לי ברור עד כמה יש לשפר.
טוב, זה מתבקש, כי לשם כך הלכתי לבדיקה, לקבל אור ירוק לחזרה לפעילות כושר.

הבדיקה נגמרה, ושוב אולטרסאונד ובדיקות משלימות. בינתיים נתן לי הרופא ספר שכתב אביו יחד איתו, על עדויות של אנשים שאת חייהם הציל, כולל עדותו של אביו עצמו. מרגש ומקסים. עוד כמה דקות עברו (בקריאה), וקיבלתי שחרור עם אור ירוק לחזור לכושר, והנחיות לשמירה על בריאות תקינה (וכמה הפניות לבדיקות אחרות שנדרשות לפרוטוקול מסודר). אז לא שהיתה סיבה ממשית לדאגה, אבל עכשיו יש סיבה רשמית לאי-דאגה 

במצברוח טוב נסעתי מרחק קצר לאגם בלבואה הקרוב, איפה שאבי מצלם צילומים נהדרים, ונהניתי מהיום החמים ומכמה צילומים בעצמי. תיכף אביא כמה מהם.

אח"כ, בדרך הביתה עצרתי בחנות ירקות, וליקטתי מטען גדול מהם לדיאטה שבה התחלתי כבר כשהגעתי הביתה, כי בבדיקת מעקב שבוע לאחר מכן, צריך להשיג תוצאות טובות.

התקדמתי לכיוון הבית, עצרתי בשני מכוני כושר לבחון אותם. החלטתי למי מהם אני נרשם (שרק תחלוף הדלקת במרפק).

והנה התמונות מהביקור באגם היפה:

 

איחולים לבריאות תקינה לכולנו
וחג פורים שמח ומהנה