לחם שיפון

בארץ היה לי תמיד במזווה מגוון קמחים לאפיית לחמים שונים. וביניהם היה מקום תמיד לצנצנת של קמח שיפון. לא תמיד השתמשתי בו, אבל מדי פעם. ופה לא מצאתי את הקמח הזה במחיר סביר. רק בחנויות טבע כאלה, שגובות כ-6$ לחצי ק"ג. קצת מוגזם. אז ויתרתי, והכנתי קומבינציות אחרות.

קצת על קמח השיפון, למי שלא מכיר: זהו דגן שמגודל בצפון אירופה, ונותן ללחמים הצפוניים את מרקמם הכהה והכבד. הלחם המוכר לרובנו הוא הפומפרניקל הגרמני העשוי מדגן זה.

ובכן, לפני כמה זמן חיפשתי באינטרנט, ומצאתי אספקה לא רעה. מחיר שפוי ותוך יומיים בבית. אז ברור שהזמנתי – כ-2 ק"ג בקופסה נאה:

 

בהזדמנות הראשונה התארגנתי לאפיה. ובכן, זה לא לחם שיפון קלאסי, כי התכולה של שיפון הינה רק 25%, אבל בכ"ז, הוא מעניק ללחם מאופיו.

אז להלן המתכון (שטרחתי לרשום, לטובת הקוראים המתעניינים):

מרכיבים:

  2 כוסות קמח שיפון כהה

  2 כוסות קמח חיטה מלא טחון דק

  4 כוסות קמח לבן

  1/3 כוס שמן

  כף מלח

  שתי כפות סוכר

  כף מולאסה שחורה (אפשר גם סילאן או דבש חרובים)

  כף שמרים יבשים

  3 ושליש כוסות מים

הכנה:

  בתחתית קערת המיקסר אני מכניס את השמן, לתוכו את המלח (מונע מהמלח להתערבב בבצק בתחילה);

  על הכל מכניס את הקמחים, כשהלבן בסוף מלמעלה;

  מכניס את הסוכר ומערבב בעדינות עם הקמח, בלי להגיע לתחתית עם השמן;

  יוצר גומה במרכז ומכניס את השמרים לאמצעה;

  על השמרים יוצר חלק מהמים, ככוס וחצי ומערבב;

  לתוך עיסת השמרים מכניס את כף המולאסה, מערבב קצת ונותן לעמוד כמה דקות;

  מכניס את יתרת המים, למעק השליש הנוסף האחרון, ומעביר ללישה;

  לישה איטית כ-3 דקות, עד שהבצק נאסף לכדור, כולל התחתית. מוסיף את המים הנותרים בעדינות, חש את המרקם ומוודא שלא יהיה רך מדי ולא קשה מדי. למי שלא מנוסה, יכול להכניס כמעט את כל המים, לא יקרה שום דבר ממש גרוע;

  מגביר מהירות בדרגה בודדת במיקסר, לעוד כ-4 דקות לישה;

  מוציא את הבצק ביד אחת. הוא דביק קצת, אבל אמור להיפרד מהקערה, משמן בכמה טיפות את הקערה, מחזיר את הבצק ומגלגל קלות במעט השמן שבקערה;

  מכסה ומעמיד לתפיחה כשעה וחצי (אפשר פחות, אבל אני סבלני);

לפני התפיחה

אחרי התפיחה

  מוציא מהקערה ולש קלות, מחלק לשני חלקים שווים, משטח ומגלגל ליצירת שני כיכרות אחידים אותם אני מקמח קלות מבחוץ

  בשתי תבניות מאורכות (אינגליש קייק, אם יש, פה הן שונות קצת בצורה), מרפד בניר אפיה ומניח יפה כל כיכר במקומה

  פה יש שלב אופציונלי (שלא עשיתי במקרה זה) – להבריש במים, לצפות בזירעונים כמו שומשום וכד`

  מתפיחים שוב, כחצי שעה. ככה נראה בסופה:

 

אפיה:

  מחממים תנור לחום גבוה של כ-220 מעלות. כשחם, מכניסים כמה קוביות קרח בתחתית ליצירת אדים ואת הכיכרות בשליש הגובה התחתון (כך שהכיכרות עצבן בערך במרכז), כשהן לא צמודות אחת לשנייה;

  אופים בחום האמור כ-10 דקות

  מכוונים את התנור ל-195 ואופים עוד כ-35 דקות

  מוציאים, שולפים מהתבנית, נוקשים בתחתית לשמיעת צליל חלול (אפשר לוותר על הטקס, אם לא נוח)

  מקררים על רשת המונחת על התבניות, כך שגם מלמטה יהיה איוורור

אכילה

טוב, איך שרוצים. אני התענגתי על הלחם עם שכבה דשנה של אבוקדו שעליו מעט רוטב סלסה חריף. מענג!

מוזמנים לנסות וליהנות מהכיף הזה של אפיה ביתית.
מתאים יופי גם לסנדביצ`ים לעבודה או לבי"ס.
המשך שבוע מוצלח לכולנו

ובהקשר אחר - היום מציינים שנה למותו של חברנו האהוב פה בבלוגיה בני תמרי.
יהי זכרו ברוך!