קמתי מאוחר בשבת בבוקר, עם מצברוח בטלני במיוחד שיספק אנרגיה לגלישה בבלוגיה מהמיטה. היתה איזו תוכנית רעיונית בלתי מחייבת עם גל, לצאת ולהפגיש את ניקי שלו עם סוניה שלי, אבל התוכנית די התפוגגה. קיבלתי הנחה מקרן לצאת לספריה ולקנות שם בחנות העודפים (זו שבמרתף) איזה פאזל נחמד, איתו נעביר בכיף את התקופה החד-הורית הצפויה לנו יחד. אז זה מה שהוציא אותי מהמיטה, וטוב שכך.
המחשבה היתה לגשת לספריה, וממנה להמשיך לכיוון החוף, לנקודת המפגש של סדנת הצילום אליה נרשמתי, שמיועדת להתקיים בסוף החודש. הסדנה נקראת `צילום הרים וחוף` וחשבתי שיכול להיות כיף ללמוד את השטח לפני.
לאחר הצצה קצרה בחנות ההיא, שלא הובילה לשום ממצאים (ועם הספרים התאפקתי הפעם), יצאתי לכביש המתפתל דרומה, לכיוון החוף. נסיעות כאלה הן הזדמנות טובה להתקשר ליקרים לי בארץ, אז הרמתי שיחה לאח שלי. סיפרתי לו איפה אני, ותוך כדי שיחה החלטתי לצלם לו כמה תמונות נוספות מה- Rock Store, בה היינו יחד רק לפני כחודש.
מזג האויר היה אפרורי למדי, אבל חמים ונעים. אז המקום המה בלא מעט אופנוענים. ואני צילמתי קצת. אז נכון שזו קצת חזרה על מה שהבאתי לפני חודש, אבל הפעם זה מוקדש לך – יובל:
המשכנו באותו המסלול של הפעם הקודמת, כלומר אני באוטו והוא בדיבורית. עצרתי לצלם את האופנוענים בסיסבובים ואת הנוף (שוב, בדומה לפעם הקודמת, אבל עם יותר עננים ומצלמה חדשה):
המשכתי בדרך ההררית, מאריך מעט להנות מהנוף. בנקודה מסויימת עצרתי לראות מקרוב תופעה מעניינת – הנוף כולו, המכוסה בשיחים סתמיים, נראה כפורח. כל השיחים פורחים בפריחה לבנה עדינה, שמרחוק נראית מעט אפרפרה, משווים לנוף מראה שונה. כשיצאתי לצלם היכה באפי ריח הפריחה. חיפוש אינטרנטי גילה לי שאלה שיחי ה- Ceanothus המוכרים פה היטב. הפרחים עצמם, מקרוב, לא ניחוחיים במיוחד, אבל האפקט של העמק הפורח הורגש היטב. הנה, ככה זה נראה:
המשכתי לכיוון החוף המיועד, אבל בכ"ז עצרתי שוב לצלם את נוף האוקיינוס. למרות האפרוריות, אהבתי את התוצאה המצולמת:
בהמשך הגעתי כמובן גם לחוף, אבל אחרי הרשומה הקודמת העמוסה (מדי), וגם זו שאינה דלילה, אשאיר את ההמשך להמשך.
המשך שבוע מוצלח לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)