המכונית לכביש המהירה ביותר שיש (או לפחות החזיקה בתואר לא מזמן) – במיוחד לבן החולם שבתותחנים
תערוכות רכב חביבות עלי מאז שהתחלתי להתעניין בתחום, והרבה לפני שיצא לי לבקר באחת כזו בפועל. הייתי קורא בשקיקה את הכתבות המתארות את הרשמים מהתערוכות בז`נבה, פרנקפורט, פאריז, טוקיו ואחרות, שהיו מתפרסמות במועדים המתאימים בירחון טורבו ואח"כ באוטו. הייתי משנן נתונים, בולע בשקיקה את הפרטים מהתמונות הקטנטנות ומצר שאין קצת יותר מהחומר המשובח הזה. בעידן הקדמוני ההוא עדיין לא היה (או היתה?) אינטרנט, ואפילו לא יצא לי לצאת לגיחה מחוץ לארץ הקטנה ולראות שיש יותר מפיאט אונו טורבו קטנה וגולף GTI.
לימים הזדמנתי (פעמיים) לתערוכת פאריז, והתענגתי מקרוב על החוויה של לגעת בדברים, לצלם מקרוב ולהסניף את האווירה. וגם יצא לי לבקר לפני 3 שנים (הזמן טס) בתערוכה פה ב- LA, וגם כתבתי על כך באריכות, כולל צילומים.
את התערוכה הפעם לא רציתי לפספס. הנסיון לתיאום ראשון היה לביקור משותף עם כתב מוביל בעיתונות הרכב הישראלית. שוחחנו שיחה כייפית בטלפון, אבל אילוצי עבודה מנעו ממני את ההנאה המשותפת הזו. אח"כ תיאמנו לנסוע עם חברים, ואפילו יצאנו לכיוון. רק שהפקקים האיומים שיבשו לנו את הלו"ז והסתובבנו באמצע הדרך חזרה הביתה. ביום שבת הקודם התכוננתי כבר לנסוע לבד, אבל גיליתי שמשפחה של חברים מעוניינים להצטרף (הבעל ושלושת הילדים, כמובן. האישה בחרה להנות מכמה שעות שקט..). זה תמיד כיף לבלות עם פרטנרים נלהבים, והם בהחלט היו כאלה, מה גם שהם הקפידו לבחון את העמידות של כפתורי השליטה, ידיות האיתות והרדיו בכל המכוניות. והם לא פספסו אפילו אחת 
.
.
אז אתחיל כבר בסיקור, כי זה מה שמעניין. אז קודם אציין מה שלא היה בה: לא היתה תצוגה של פרארי ומזראטי, וזה היה די מבאס, אי אני מאוד אוהב את הלוהטות האיטלקיות האלה. גם תצוגה של למבורגיני לא היתה, למרבה הצער של החברים, כי הם דווקא מעדיפים את האיטלקיות הלוהטות האלה. אבל אל דאגה, היה פיצוי. על כך בהמשך. מצער שלא היתה תצוגה של סאאב, יצרנית שבדית מוערכת ע"י כל חובב רכב, שעתידה עגום ומוטל בספק גדול (לאחר מספר נסיונות מכירה הודיעה החברה על פשיטת רגל). ועכשיו למה שכן היה, בסדר ההליכה (בערך), בליווי תמונות.
אבל בראש הרשימה ולפני הכל – מכוניות התצוגה. הלהיטים של כל תערוכה הם הדגמים המיוחדים המעוצבים כתרגילי עיצוב, בתהליך הארוך עד להשקה. לפעמים הם דגמים נוסעים ממש הבוחנים טכנולוגיות, לפעמים הם דגמים שנועדו לבחון את תגובת הקהל לכיווני עיצוב. ותמיד הם מכוונים למשוך תשומת לב, ובזה הם מצליחים תמיד. אז קבלו לבמת הכבוד את:
אאודי
BMW עם שתי מכוניות חלליות חשמליות
קדילק בסגנון רטרו – לא לטעמי, אבל מרשים
וולוו מעניינת (שאחוריה מזכירים יגואר באופן חשוד)
סובארו ספורטיבית
יגואר מהממת
קאיה מפתיעה (וקצת קיטשית לטעמי)
סקירת המכוניות הסדרתיות
ישר בכניסה נתקלנו בתצוגה המרשימה של יונדאי. החברה הכריזה לפני לא מעט שנים שיש לה כוונות להשתלט על נתח שוק עולמי משמעותי, וניכר היטב שהם בדרך הנכונה לעשות זאת, עם ליין מכובד ומעוצב יפה של דגמים ברמות גימור ואיבזור גבוהות ובמחירים אטרקטיביים.
על הדגמים הסדרתיים לא אפרט יותר מדי. גם ככה הרשומה הזו ארוכה, ויש עוד לא מעט לפנינו. אז אציין בקצרה שמלכת המכוניות המפוארות מבחינתנו היתה היגואר הגדולה. הכי יפה, הכי קלאסית, הכי יוקרתית. נכון שמסאז` בגב קיבלו הילדים רק על כיסא הלקסוס הבכירה והסופר מאובזרת בשלל אביזרי בטיחות, נכון של-BMW יש ביצועים מרשימים ופנייה ברורה לחובבי הנהיגה (שתקועים כאן כמו כולם בפקקים), ויש להם תצוגה עילית כמו למטוסים, על השמשה, ואאודי משדרת תחושה טכנולוגית גבוהה, למרות האכזבה ממסך התצוגה שנראה כמו שהודבק כלאחר יד אחרי שגמרו לתכנן ונזכרו שחשוב שיהיה מסך. אז ככה נראתה היגואר הבכירה:
והאחות הקטנה והלא פחות יפה
היו כמה דגמים שבכ"ז משכו את תשומת הלב:
לקסוס ספורטיבית לביצועי על (בפקקים כמובן)
לקסוס GS חדשה לגמרי - הסאלון ספורט המרשימה
רולס רוייס במחיר של דירה בשכונה יפה (גם המחירי הדירות העכשוויים בארץ):
אסטון מרטין "משפחתית" עם 4 דלתות (שלצערי יצאה מטושטש בצילום):
מורגן חדשה במחווה לזו הישנה:
בנטלי מרשימה בביצועיה:
אאודי R8 עם גג נפתח (אני מת על הגג הנפתח, ומקווה שדתהיה לי כזו פעם):
Scion שהינה החטיבה האמריקאית של טויוטה, עם מכונית ספורטיבית נאה:
באולם השלישי הענק כבר היינו די עייפים. אז לא התעכבנו יותר מדי על התצוגות של הונדה, ניסן, פורד וקרייזלר. אבל סיכמתי לעצמי כמה נקודות מעניינות: פולקסוואגן נמכרת במפרטים נמוכים יחסית לתחרות ובמחירים גבוהים יחסית. מעניין מה מחזיק אותם בשוק; קרייזלר ו-GM לא מתביישים להציג דגמי מנועים מהסדרות היותר גדולות שלהם עם טכנולוגיה מיושנת של שסתומים עיליים (למי שמבין) שפותחה כבר בתחילת המאה הקודמת, והוחלפה כבר די מזמן ע"י רוב היצרנים היותר מתקדמים בגלי זיזים עליונים; מתצוגה של המייבאך, מכונית הסופר-פאר של מרצדס נראתה עלובה למדי, מרמזת בכך על מצבו העגום של המותג הזה.
והקו הבולט ביותר – יותר מכוניות היברידיות, יותר מכוניות היברידיות שמבוססות על אפשרות לטעינת חשמל משקע חיצוני. המגמה של חיסכון בדלק ממשיכה, ונתוני צריכת הדלק בהחלט מובלטים.
ולסיום – הקומה התחתונה של הדברים המיוחדים
היינו כבר מותשים למדי. אבל הידיעה שיש קומה שלמה למטה של הדברים המשוגעים יותר לא נתנה לנו לוותר. מה גם שזו היתה התקווה האחרונה של החברה לראות את הלמבורגיני, חביבתם.
ובכן, מה היה שם: הרבה "עארס מוביל" – מכוניות שחלק מהותי מהספק המנוע שלהם מוקדש להפעלת סוללות הרמקולים האדירות שמיועדות לעסות את ליבו של הנהג ואת ליבותיהם של הנהגים ודיירי הבתים הסמוכים למסלול נסיעתו. הנה דוגמה:
אבל מה עוד היה שם:
בוגאטי ויירון – המכונית המהירה והחזקה בטירוף, ולא אחת כי אם שתיים:
שלל פרארי, ממגוון דגמים, כולל פרארי אנזו האגדית
רולס רוייס בצביעה מאט שחור וגלגלים מוטרפים:
כמה מרצדס SLR עתירות ביצועים
כמה למבורגיני במבחר גירסאות ושדרוגים
וגולת הכותרת מבחינתנו, בפעם הראשונה במרחק נגיעה – למבורגיני החדשה: אוונטאדור
יצאנו די תשושים לכיוון הבית, אבל עם תחושה טובה של שביעות רצון. ועכשיו כיף לסכם ושתף כאן בחוויות. וברור שיש עוד המון תמונות, אז מי שרוצה יש ברשת, אבל גם באלבום – כאן.
ועוד בנושא, במדור מכוניות.
ועוד בנושא, במדור מכוניות.
שבוע טוב, חברים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)