ממראות סביבתנו הפורחת בכתום
שוב עבר חודש מאז הריכוז הקודם, שהיה ארוך מהרגיל. ושוב, למרות שגם במרץ הייתי פורה למדי פה בבלוגיה, והעליתי 15 רשומות ונשארו עוד כמה שטרם נכתבו או פורסמו, יש עוד כמה פירורים קטנים שזה המקום לרכז אותם, כרגיל. ובנוסף, זו גם הזדמנות להתייחס שוב לכמה עניינים שאמנם כבר זכו אצלי לבמה ראוייה, אבל יש לי עוד מה להוסיף בעניינם.
משפחה
כמה נחמד שלקראת הפסח אנחנו שוב כולנו יחד – הליידי חזרה שלשום מהארץ אחרי ביקור קצר, ואביב הפרטי שלנו שוב קיבל חופשה מהצבא, ושוב יבלה איתנו חודש. הוא הגיע יום לפניה, וכבר מראה סימנים של יציאה מהיעפת (ג`ט-לג), אם כי קשה להיות בטוח אצל מישהו שבינתיים מקפיד על 14 שעות שינה 
לזכרם
גם החודש חווינו את העצב של הפרידה מחבר לקהילה שכבר לא איתנו. גיטה המקורית, הלא היא גיטה יפה ז"ל, נפטרה ב-18/03, ולמרות שמותה לא היה בגדר הפתעה גמורה לרבים מאיתנו, לא ציפינו להודעה העצובה.
גיטה היתה פעילה בבלוגיה בפרסום רשומות אחת ליומיים, בעניינים שונים. כמו כן היא היתה חברה נאמנה, ולא החסירה כמעט אף תגובה ברשומות של החברים. ותמיד בחן, נועם, תבונה וידע רב. היא כבר חסרה לי, ואני משוכנע שאינני לבד בתחושה.
חודש לפני כן, נפרדמו בצער גם מבני תמרי. גם אצלו המוות לא בא בהפתעה, אבל בגיל כה צעיר, זה צער אחר. לפני כשבועיים שלח לי מנהל פורום אספנות (ג`יימס דין) הזמנה לשרשור לזכרו של בני, שאותו העלו אצלם בפורום, וקישור לקליפ מרגש שערכו לזכרו. אז אתם מוזמנים להיכנס, ולקבל צביטה נוספת בלב לנוכח תמונות של בני מימים יפים ומחוייכים. עצוב!
ושוב, בעקבות האירועים הנ"ל מוזמנים שוב לשלוח לי מספרי טלפון לחירום, בתקווה שנעשה בהם שימוש רק בהקשרים משמחים וחיוביים של שמחות, ברכות ואיחולים.
מסיבת הוויס
בסרטים אמריקאים רבים שעוסקים בבני נוער, מציינים את המסורת האמריקאית המוכרת של מסיבת הפרום (Prom). זו מסיבה שמעוררת תמיד התרגשות גדולה, כשהשמיניסטים מתלבשים בגינדור פורמלי מתחייב ומזמינים את השמיניסטיות הנרגשות (שמתהדרות אף יותר) למסיבת ריקודים מלאה יצרים ומבוכות מתבקשים.
ובכן, רבים לא מודעים שיש מסיבה אחרת, האחות הקטנה של הפרום ההיא ופחות מוכרת בהרבה, שבה הופכים את היוצרות ובה הבנות הם אלה שמזמינות את הבנים למסיבה בפורמט דומה. וכששמעתי את זה מאוד התלהבתי – כמה נכון לתת לחברה הזדמנות לחוות את החוויה מהצד השני של הסימטריה המגדרית. לאפשר לבנות את היוזמה יחד עם החשש שאולי יידחו. ולתת לבנים את התחושה המוזרה והפסיבית של ההמתנה והחשש שמא לא יוזמנו, או יוזמנו ע"י מי שאין להן עניין בה.
כמה ימים לפני המועד של מסיבת הוויס הזו הבנתי מהבת שלי וחברותיה שהן לא הולכות למסיבה הזו, והתירוצים היו מגוונים. בהמשך קיבלתי טלפון מבי"ס עם הודעה אוטומטית ומוקלטת, שעקב מיעוט נרשמים בוטלה המסיבה. מעניין מה זה אומר על השיוויון, ובכלל. לי זה היה חבל עבורם.
בלוגיה
שתי רשומות מתוך השלל הרב מזמינות אותי להתייחסות מאוחרת ומשלימה:
הרשומה שנגעה לי אישית באופן מיוחד החודש היתה זו של "מעביר את זה הלאה". היו לי היסוסים אם להעלות אותה, מכל מיני סיבות. בדיעבד, אני שמח שהעליתי, למרות החשיפה. היה נחמד לקבל שוב את תגובתו של החבר מאז, שבו עסקה הרשומה, שוב גרמה לי להתרגשות. ובנוסף, ביוזמה של חברה משותפת שגם קוראת פה (תודה, ר`), נוצר קשר בפייסבוק עם רוני, המדריך המקסים מצופי-ים, אותו הזכרתי בחיבה וגעגועים ברשומה. גם הוא קרא והתרגש, והיה נחמד במיוחד לשוחח איתו בסקייפ, בצד השני של העולם בעת ביקור שלו בהודו. בונוס נפלא שהולידה הרשומה הזו. J
רשומה נוספת שזכתה להדים, וגם הדהדה בראשי עוד אחרי היתה "ריאליטי". אני ניגשתי לנושא עם הרבה דעות קדומות, ותוך כדי הכתיבה (במגבלות היכולת להעמיק כאן) ניסיתי לעשות לעצמי סדר בעניין. אז מהתגובות הרבות למדתי שלא רק אני מבולבל בנוגע לסוגה הזו, וכמוני רבים אחרים כבולים בדיעות קדומות דומות לשלי. ובכן, אני לא מומחה לתקשורת, ובטח לא לטלביזיה, אבל הבנתי שריאליטי זה עוד מימד טלביזיוני כמו תוכניות האירוח, חדשות, ספורט, דרמה, שעשועונים (ששם הגבול לא לגמרי ברור, אם כי אני אולי מבין שיש איזה הבדל), תחקירים (דוקומנטריה) וכד`. ויש מהכל גם בתחום של הריאליטי. אז מן הסתם יש תוכניות איכות ויש תוכניות המכוונות למכנה המשותף היותר נמוך, וגם ריאליטי לא לגמרי ריאלי תמיד, שהרי העורכים מנווטים את העניין (מי יותר ומי פחות, לפי העניין). אבל כדי להיזכר באלה היותר טובות, ולקעקע את הדיעה הקדומה המקובלת להלן רשימה מקרית וחלקית של מה שיותר טוב בסוגה הזו, לטעמי:
מצלמה מלווה שוטרים מקומיים בפעילות שגרתית ומלאה הפתעות ומתח; מצלמה מלווה כוחות שיטור בשמורות טבע, לאכיפת חוקים למניעת ציד, ומעבירים מסר נוסף של חינוך לשמירת הסביבה; תוכנית המלווה מנהלים במסווה של עובדים פשוטים, היורדים לקווי הייצור ללמוד מלמטה איך לשפר, ונתקלים בכל הבעיות שאליהן כלל לא היו מודעים. עשירים שמתחזים לאנשים מן השורה ומתנדבים בקהילות ועמותות, לראות איך החיים באחוזונים הנמוכים של ההכנסה. ואח"כ, כשנחשפים יודעים טוב יותר להעניק ממה שיש להם באופן נכון יותר לנזקקים אמיתיים; שעשועוני ריאליטי המתמקדים במקצועות שונים, ודרך התקדמות התוכנית חושפים את רזי המקצוע והאתגרים שבו;
ספרים
יש כמה רשדומות ממתינות על ספרים שקראתי, אז אשאיר את הפירוט להמשך. בינתיים קורא באיטיות רבה את "האי הירוק, המקרר ואני" בגירסתו האנגלית. ההתקדמות איטית עד מאוד אפילו בהתחשב בזמן המוגבל שאני מקדיש לקריאה. הסיבה הראשונה היא ריבוי המילים הבלתי מוכרות שבהם אני נתקל. כנראה שיש הבדל לא קטן בין האנגלית הבריטית לזו האמריקאית המוכרת לי מעט יותר. אבל הסיבה לאיטיות היא אחרת – כל כמה שורות אני עוצר להרגיע את הנשימה מהתפרצות הצחוק הפרוע והבלתי נשלט. ספר פשוט מצחיק בטירוץ. בטח אמליץ עליו בסיום, כשאצליח לסיים אותו.
עניין אחר באותו הקשר הוא רגע היסטורי עבורי – בגילי המתקדם יחסית, רכשתי לעצמי זוג משקפי קריאה. זה לא שאני לא יכול לקרוא בלעדיהם, אבל כשהתאורה חלשה או לפני השינה כשהעייפות נותנת אותותיה, זה כבר לא ממש נוח. והמשקפיים, למרבה המבוכה, עוזרים מאוד. נראה שהתענוג המפוקפק הזה של סימן הבגרות המוכר, הגיע גם אלי בסוף. מאוחר אבל הוא כאן.
שירת הנשים
חיוך ציני קטן לקראת סיום - מישהו הביא לידיעתי שנמצא פתרון לסוגיה הקשה, שקורעת את העם ויוצרת פילוג בין חילונים למאמינים. ובא לציון גועל:
כמה תמונות לסיום
מכיוון שהחודשים האחרונים היו פוריים גם בצילומים, ומן הסתם לא כל מה שמצא חן בעיני מצא את המקום הראוי לו ברשומות הרבות שפירסמתי, הרשומה הזו היא הזדמנות טובה גם להשלמת פערים בנושא הזה. אז הנה כמה נוספות:
תוצרת של קרן לכבוד החג
דאון-טאון LA בלילה פעיל
כי צריך לאכול משהו וגם להביא לחברים, ולזכור איך זה חמץ למי שעלול לשכוח
חג חירות אביבי, מהנה ושמח לכולכם, חברים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)