לא יודע איך לומר את זה

הרשומה הזו בעייתית. היו לי היסוסים אם בכלל לספר את הסיפור, ואיך ראוי לספר אותו. מקווה אצליח, כי אני לא לגמרי בטוח שדברי יעברו באופן נכון בעקבות האירועים שהתרחשו לאחרונה בעניין שעליו אני הולך לספר.

ובכן, בוקר אחד לפני כשבועיים, פתחתי את תיבת המסרים, סקרן לראות כמה תגובות התקבלו לרשומה שהעליתי בערב הקודם. ראיתי שקיבלתי מסר מחברה אהודה כאן, וחייכתי לעצמי בכיף. מהכותרת שבה היה כתוב: "לא יודעת איך לומר את זה", לא יכולתי להבין מה מסתתר בפנים.

כשפתחתי חשכו עיני, כי זה מה שהיה במסר:

לא יודעת איך לומר את זה

מלבד בדרך הישירה:

לאחר מחשבה רבה ולבטים לא קלים, ולצערי, אני מבקשת ממך להפסיק לבקר בבלוגי.
במקביל, אל לך לצפות כי אבקר אצלך.
אין בכוונתי להסביר. את המניעים אשמור לעצמי.
מקווה כי תכבד את הבקשה.

היה נחמד, שיהיו לך חיים יפים, מלאי נחת, אהבה ואושר ומועדים לשמחה.

שלב ראשון - הלם

לא הבנתי מאיפה זה נפל עלי, על מה ולמה. היתה לי תחושה חברית חיובית בקשר איתה פה. אז טעיתי? מיד חשבתי שאולי חלילה פגעתי בה, או לא התנהגתי איתה באופן יאה איכשהו. אבל גם אם כן (ולא פעם קורה שמסרים כתובים עוברים באופן לא ברור. במיוחד אצלי, עם טעויות הקלדה מביכות), היה לי ברור שזה עניין של אי הבנה, ורק צריך לברר אותה.

אבל מעבר לכך, מאוד נפגעתי מהאופן שבו בחרה להעביר את המסר, בלי לברר את העניין ובלי להסביר. וברוח המילים האלה כתבתי לה מסר תוהה.

שלב שני - כעס

קיבלתי תשובה מיתממת, שבה טענה שלא היתה לה כוונה לפגוע בי, שלא צפתה בכלל שאפגע, שאין שום אי הבנה, וכי: "מה שיש הוא פשוט אי התאמה. זה הכל".

אני מזמן לא בסצינה של דייטים, אבל אני יודע שגם שם זה נחשב לשיא הגסות והנבזות, להעיף מישהו במסר. על אחת כמה וכמה בסוג כזה של קשר. לאחר לא מעט חודשים של היכרות בלוגרית שופעת חיוכים, הומור ולבבות קטנים, לא הוגן לשלוח מסר סתום וחד צדדי שכזה. זה מכוער, זה ארסי וזה לא ראוי.

לא פעם מסתיימים יחסים בין חברים פה. לרוב זה נובע מאובדן העניין ההדדי, שמביא להתרחקות עד לניתוק. טבעי ולא מעורב בתחושות רעות של ממש. קורה גם שיש ויכוחים שעולים לטונים גבוהים עד לפיצוץ היחסים. לא נעים, אם כי כבר נראו כאלה בסביבה. לפחות אז מובן על מה ולמה. כשעיינתי לאחור בתכתובות שבמסרים ובתגובות ההדדיות בבלוגים שלה ושלי, ראיתי רק חיוכים ואווירה טובה. אז לגמרי לא ברור מה פירוש כל האירוע, אבל ההיתממות הכעיסה אותי. וברוח זו כתבתי לה מסר נוסף.

שלב שלישי – נקמה

כצפוי, לא קיבלתי כל תגובה על המסר האחרון, אבל העניין המשיך להטריד אותי. כשראיתי תגובות שלה אצלכם, חברינו המשותפים, וראיתי את הנימוס והסגנון התרבותי, הם נראו לי פתאום צבועים. ראיתי שהיא זוכה לחום, כבוד והערכה שאינה ראוייה להם. ומה שהתחשק לי זה לפוצץ את בועת הצביעות הזו, המוגשת במסווה נימוסי, רגיש ותרבותי.

ברוח זו כתבתי רשומה ארוכה, שבה פרסתי את התכתובת במסרים, יודע שזה יחולל גלים, ושבטח תלכו לראות בעצמכם בתגובות ההדדיות שאני לא הוזה. אבל הבנתי שמהריקושטים גם אני אפגע, ובכלל – לא מתאימה לי התווית הנקמנית.

שלב רביעי – צינון

אז במקום רשומה נקמנית, כתבתי לה מסר נוסף על כך שנפגעתי וכעסתי, אולם למרות זאת, כך כתבתי, נקמה לא נראית לי כמעשה נכון ונבון.

מה שהיא הבינה מהדברים זה שאני מאיים בנקמה, ושאם לא אקבל הסבר ראוי אז אנקום. נו, שיהיה לה לבריאות..

שלב חמישי – מסקנות

מה שברור לי מהתגלגלות הדברים זה שנפגעתי הרבה יותר ממה שאולי היה ראוי שאפגע. אני כנראה מושקע כאן רגשית באופן מוגזם ולא נכון. אנשים שונים וגם משונים יש בכל מקום. למרות המחשבה שישנה היכרות, כנראה שלא כולם פתוחים, וכנראה שיש שמסתירים לא מעט מאחורי הניק העלום.

בימים הקרובים אני אמור לציין 4 שנות פעילות פה. פעילות אינטנסיבית מאוד, הרבה כתיבה, שיתוף, חום אנושי, חיבה וכיף. הרבה חברים יצא לי להכיר כאן, וגם קשרים שעברו אל המציאות בטלפונים (חלקם אחרי מבצעי טלפון החרום), וגם מפגשים משמחים ומרגשים. ברור לי שזכיתי, ואני מוקיר את כולכם.

אבל ייתכן שגם הגזמתי. מידת הפגיעה שלי מאותה בלוגרית מרמזת שאולי לא שמרתי על איזון נכון, גם בכמות הזמן המוקדש להנאה הבלוגרית הזו, גם בחשיפה האישית וגם באמון. זה שיעור שרצוי שלא אפספס. לכן אני מקווה שתקבלו בהבנה שינויים בדפוס ההתנהלות שלי כאן. עוד לא יודע איך הם יתבטאו, אם אגיב לרשומותיכם כמו בעבר, אם אכתוב רשומות משלי, ובאיזו תדירות. ואולי סתם תקופת צינון קצרה גם תספיק. אבל כרגע מתבקשת מחשבה מחודשת.

דעתכם חשובה לי תמיד, ואולי אף יותר הפעם. גם התגובות החמות שאני רוצה להאמין שהייתי מקבל מכם היו יכולות לתרום לי לתחושה טובה בהקשר הזה. הסיבה שבגללה החלטתי לסגור את הרשומה לתגובות היא שלא הייתי רוצה שיתפתח דיון פומבי בנוגע לזהותה של אותה בלוגרית, כולל אפשרות להאשמות שווא. אם תרצו להשיג אותי בכ"ז, הרי המסרים, הדואל והטלפונים (שימו לב להבדלי השעות) פתוחים עדיין, ואני עוד בסביבה.

אוהב אתכם מאוד, ומודה על הכל

עופר