אחת מההנאות האביביות הקטנות של תקופת הילדות היתה להשתעשע עם הפירות המחודדים של מקור החסידה, שאותם היינו מוצאים בחצרות בתינו, גדלים יחד עם עשב הבר. אין לי מושג באיזה מינים מדובר, כי יש הרבה, אבל הפירות של ההם היו באורך של כ-4 ס"מ. הנה, ככה נראה הפרי הזה, למי שלא מכיר:
היינו לוקחים את השפיץ הקטן, כשהיה כבר בצבע חום, כלומר בשל ויבש כראוי, היינו מפרידים את הזרעים עם הזנב הראוך שלהם ונועצים אותם בבד החולצה, נהנים מפיתולו של אותו זנב כמחוג של שעון. ככה כמה סיבובים, עד שהיה ממצה את העניין ונעצר. לכן קראנו להם "שעונים", וככה זה היה נראה על חולצותינו:
התרגשות גדולה ניכרה כשבמקרה מצאנו את מקור החסידה הגדול יותר, זה שהיה ארוך בערך פי שניים מזה המצוי (כ-10 ס"מ), שהיה מסתובב לאט הרבה יותר, אבל הרשים בגודלו.
לפני כשנתיים יצא לי לנסוע בדרך כלשהי. באחד הרמזורים ראיתי דרך החלון סוג של מקור חסידה ארוך במיוחד, דק יותר ולא מוכר. אבל לא יכולתי לבדוק את זה מקרוב, והעניין נזנח. והנה, בטיול שהיה לי ל- Rancho Sierra Vista, פגשתי אותם שוב. והם באמת גדולים עד מאוד – 13 ס"מ נמדדו, אך הדגם היה דק יותר ומהיר יותר להסתובב. אז צילמתי אותם ביד להדגים כמה גדולים וארוכים:
קטפתי לי כמה והבאתי הביתה במטרה להכין את הרשומה הזו. אבל התמהמהתי איזה יום, שלאחריו מצאתי את הזגעים הללו מפותלים סביב עצמם בכל הסביבה שמתחת לדלפק המטבח. בפיתול המוכר שלהם הם קפצו והתפזרו סביב. אז אספתי אותם וצילמתי שוב, ועכשיו אני כבר יודע איפה למצוא אותם 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)