יום שישי, 27 ביולי 2012

שוב בווגאס


בחודש שעבר הוזמנו להצטרף לבילוי משפחתי במתכונת מורחבת עם חברים בווגאס. על החלק היותר אקטיבי של הסופ"ש הזה, שהסתיים בכיווצי שרירים לא קלים, כבר כתבתי בנפרד ובהרחבה. אבל חוץ מהעניין הכייפי/כואב הזה, היו עוד כמה חוויות נחמדות ששווה להיזכר ולערוך כאן במסודר, במילים ותמונות.
הדרך
רצינו להימנע מהפקקים של יום שישי, אז תכננו לצאת מוקדם. אבל עיכובים סתמיים גרמו לנו לצאת מאוחר יותר משתכננו. מזל שהתנועה היתה חלקה, והתקדמנו במהירות שמביעת רצון לכיוון ווגאס, מצפים להגיע כבר לפני 12 בצהרים, כך שיספיק לנו לנוח, לבלות קצת בבריכה ואולי יתאפשר לי לסיים משהו שהייתי צריך לעבודה. בחלק האחרון של הדרך, ממש קרוב לגבול נבאדה נעצרה התנועה. הצצות בחמל הניווט של ה-GPS ותוכנות הניווט שבטלפון רמזו כל בעיה ממש בגבול. כחצי שעה זחלנו לאט, כשאני הופך לחוץ מעט כי מיכל הדלק החל להראות סימני מצוקה.
פתאום שמתי לב לעניין משונה – בכיוון הנגדי אין תנועה כלל. המשך הזחילה גילה לנו את מקור הבעיה – משאית גדולה עם נגרר התהפכה בין המסלולים וגרמה לכל הבעיה. הודענו לחברים, שהיו אחרינו כשעה, שצפויים להם עיכובים משמעותיים ושאולי כדאי לחשוב על מסלול חלופי. אבל זה היה מאוחר מדי בשבילם לחפש חלופות. ובקיצור – הם בקושי הגיעו בזמן לארוחת הערב, אחרי שסגרו לגמרי את הכבישים. לפחות הם צילמו את המראה המתסכל:
 
כשאומרים שהכל באמריקה גדול, שוכחים שגם הפקקים, בשהם מגיעים, הם עלולים להגיע בגדול.
המלון
התאכסנו בלוקסור, ששם לחברים יש סידור קבוע ומשתלם. למי שלא מכיר, זה המלון שנבנה בהשראה מצרית, עם עיצוב בצורת פירמידה ענקית, פיסול מצרי, ואפילו ספינכסים גדולים בכניסה הראשית. לא צילמתי אותו הרבה, אלא בכ"ז - תמונה בודדת מבחוץ, ותמונת החדר מבפנים (עם החלון המשופע):
 
מבפנים יש חלל ענק שבתוכו מסעדות, אולמות ומונומנטים שונים. ככה זה נראה מלמטה ומהקומה ה-16 בה שהינו:
 
כדרכי, אני מנסה לבחון את המבנה קצת יותר, אז כשהיה תור למעליות המשופעות (יש 4 שבנויות לתוך כל אחת מ-4 פינות הפירמידה), מצאתי את מדרגות החירום. לא מפתיע, אבל נחמד לראות שאינן בנויות בספירלה רגילה אלא בנויות בשיפוע, כל גרם לצידו של השני. ככה נראו שני גרמי החירום השונים (אחד בנוי אחרת גם לפינה):
 
בהחלט מבנה מרשים מאוד, שנחמד לגלות בו קצת יותר ממה שרואים במבט שטחי.
האגם
כבר הבאתי כמה תמונות מהאגם היפה Lake Mead, שיצר מאחוריו סכר הובר המרשים (שגם עליו קצת סיפרתי). אבל יש לי עוד, אז זה המקום וההזדמנות:
בנמל שבו לקחנו את הסירה ואופנוע הים יש ריכוז גדול של דגים מרשימים. נראו דומים לקרפיונים ולעוד סוג בלתי מזוהה. מרק דגים קראתי לזה, כשהתקבצו להנות ממה שנידב להם ילד אחד
 
מכיוון שהאגם מלאכותי, והמפלס שלו נשלט ע"י סכר (הובר, כאמור), ישנם שינויים במפלס. ובימים אלה הוא נמוך למדי, ונראה שאיבד כ-15 מ` גובה מהשיא. מה שמעניין זה שהסלע נראה בצבע חום כהה, אבל במקום שלעיתים מכוסה במים כאילו נשטפו הסלעים ונותרו לבנים. משונה למדי:
 
 
הדרך חזרה
טוב, חיכינו שהפקקים יתפזרו קצת, אז יצאנו ממש מאוחר ביום ראשון. כמעט ב-6:00 בערב, עם צפי להגיע בסביבות 11 הביתה. הרי למחרת יש עבודה. אבל לא הצלחנו להתחמק לגמרי מהפקקים, שבמצטבר הוסיפו כשעה לנסיעה. לא נורא.


סה"כ כיף של בילוי משפחתי עם חברים.
איחולים לסוף שבוע רגוע, בטוח ומוצלח לכולנו!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)