האי הירוק, המקרר ואני - המלצה חמה

האי הירוק, המקרר ואני / טוני הוקס

נקרא במקור באנגלית, בשם “Round Ireland With A Fridge”  במקור 247 עמ`, יצא בשנת 2000,
מהדורה עברית, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

רקע:

נדמה לי שפעם בעבר כבר שמעתי על הספר, אבל לא זכרתי על מה ולמה. לאחרונה, כשליאור (הידועה במחוזותינו כ-חתולי8) המליצה לי עליו בחום, ותיארה אותו כמשעשע במיוחד, היה לי ברור שספר כזה יתאים לי. ואכן, הוא מאוד התאים.

מאוד מאוד רציתי לסיים אותו כבר. גם בגלל שקראתי אותו בקצב איטי עד מאוד (כי הבלוגיה גוזלת בהנאה את רוב זמן הקריאה), גם בגלל שכבר רציתי להנות מספרים אחרים, אבל בעיקר רציתי כבר לרוץ ולספר כאן לחברה על הכיף של הספר הזה. אז להלן הפרטים.

על הספר – כאמור וכמקובל, הכריכה האחורית (מאתר סימניה)

כל אחד יכול לטייל באירלנד ואפילו לחצות אותה בטרמפים, אבל לחצות את אירלנד עם מקרר, בתוך חודש - ובמסלול קבוע מראש - והכל בגלל התערבות של שני חברים שהשתכרו עד אובדן חושים? הסטנדאפיסט האנגלי טוני הוקס עמד בכל תנאי ההתערבות המוזרה הזו ואפילו כתב על כך ספר.

טוני יצא לדרך מלא חששות: הוא לא האמין שימצא ולו נהג אירי אחד שיסכים לאסוף אל רכבו טרמפיסט כמותו. הוא בוודאי לא האמין כי המקרר המסורבל יסלול את דרכו אל ליבם של האירים. ההתערבות המטורפת הפכה במהרה למסע מצחיק עד דמעות, מרתק ומרגש, מסע של התגלות.

הוקס משוחח עם האירים (ובמידה שווה עם האיריות) בגובה העיניים והכוס ומוצא את הטרמפיסט שבכל אדם. בשורה התחתונה, המקרר הוא הגיבור האמיתי של מסעו והוא מתקבל בתשואות ומובל בחוצות העיר בתהלוכת אוהדים נלהבים.

אין כטוני הוקס איש רעים להתרועע, לץ ופילוסוף של החיים ואין כמותו לתאר את נופיו הפיזיים והאנושיים של האי הירוק. זהו ספר נפלא לכל מי שמכיר את אירלנד, שיאהב ויזדהה עם כל שורה ולמי שטרם הגיע לשם, שירוץ לקנות כרטיס.

עוד על הספר:

תודו שהרעיון של נסיעה בטרמפים עם מקרר נשמע מטומטם ואבסורדי. במיוחד אם הוא תולדה של התערבות מטופשת. והרעיון באמת כזה – מטומטם למדי. אבל זה כל הקסם של הספר הזה, שלוקח את הנונסנס למדרגה גבוהה במיוחד. ומכיוון שהנונסנס כ"כ ברור, הוא מצליח להדביק בחיוך את כל האנשים שבהם הוא נתקל בדרך, וכך זוכה לקבלת פנים חמימה של כולם, ולא מעט תגובות מרנינות. כמו כן, רוב החברה בהם הוא נתקל מצטרפים לחגיגת הנונסנס ברעיונות יצירתיים מדליקים משלהם, שהופכים את כל המסע הזה למשעשע במיוחד.

בסוף הספר ישנה אמירה שיכולה לתמצת את העניין כולו (בתרגום חפשי שלי): "יש מצעדים בעד מטרה כלשהי, יש כאלה שנגד, אבל אין מצעדים למען כלום." והכלום הזה כ"כ שובה לב ומדבק, שהוא מצליח למלא ספר שלם.

עוד על חוויית הקריאה:

כבר הבנתם שנהניתי מאוד. גם הבנתם שקראתי מאוד לאט, ויכולתם כנראה לנחש שחלק מהסיבה היו פרצי הצחוק הפרועים, בממוצע פעם בכל עמוד לפחות. חוצמזה, כיוון שקראתי באנגלית היו ענייני השפה הרגילים של המילים הבלתי מוכרות, אבל הרבה יותר. זה לא הפריע לי להבין ולצחוק, אבל בכל עמוד היו לי בממוצע כ-3 מילים בלתי מוכרות. המון! כנראה שאני מורגל יותר לאנגלית אמריקאית, וזו הבריטית שונה יותר ממה שחשבתי.

ובכ"ז, אני ממש לא מצטער שקראתי באנגלית, כי הבנתי שהמהדורה בעברית בעייתית עד מאוד מבחינת עריכה. אז למרות הקושי, זה היה כדאי, ועל הדרך הרווחתי כמה מאות מילים חדשות (שאם אזכור מהן 10% מצבי לא רע).

לסיכום:

ספר מצחיק ומענג, שמעורר חשק לצאת לאירלנד, להנות מהנופים, מהפאבים השוקקים ומהאנשים החביבים שנראה שלוקחים את החיים בקלות. מומלץ בחום רב!

שבוע טוב, חברים!