כל האוסף
כבר סיפרתי כמה פעמים על חיבתי לצורות וצבעים (ברשומה על "מסמר-9", וגם שוב אח"כ באיזכור המחברות כחלק מהמטמון הנוסטלגי, ואפילו על מחברת הפרצופים סיפרתי). גם הבאתי כבר דוגמאות, אבל זו הזדמנות טובה לחזור אל אותן מחברות במסודר, לתת למקור במה ראוייה.
אני מניח שכמו כל ילד ציירתי, וגזרתי, ויצרתי כל מיני דברים בילדות המוקדמת. אבל בחופש הגדול שלפני כיתה א`, בנסיון לעזור לי להפיג את השיעמום, לקחה אימי מחברת משובצת ישנה וכמעט ריקה של האבא שלי. וציירה לי צורות בעיפרון.
היא הציעה לי לצבוע, רק שכל-כך הוקסמתי מהצורות, שכאב לי הלב לקלקל אותן בצבע. אבל אז היא עודדה אותי, באמירה שבקלות אפשר לצייר עוד כאלה. אז צבעתי אותן וזה מה שייצא:
מאוד התלהבתי, וביקשתי סט נוסף, שגם אותו צבעתי. ככה:
כשביקשתי עוד, קיבלתי עיפרון והנחיה לנסות לבד. אז ניסיתי, ויצא לא רע. וככה התחלתי את העניין הזה, למלא את המחברת בצורות הולכות ומתפתחות, מנסה וריאציות של צבע על צורה דומה, מנסה להגדיל צורות קיימות בטבעות וכד`:
לפעמים הסקרנות קיבלה מענה בלי לצבוע, לפעמים הכיף היה דווקא בפעולת הצביעה. בהמשך גיליתי שלפעמים אפשר ליצור איזה מכלול, שבו מס` ציורים קטנים תואמים:
גם גיליתי שאפשר לצייר כאלה שמכילים רווחים בין הצורות, ושהרווח הוא חלק מהעניין:
לא הייתי מסודר לגמרי, אז מדי פעם דילגתי אחורה, למלא פינות ריקות במחברת בצורות מורכבות יותר בהתאם לתקופה. מדי פעם שימשה המחברת למשחקי צוללות עם האבא דלי, שנחמד למצוא היום את העדויות להם. לפעמים שימשה המחברת תחליף למחברת חשבון שהיתה נשכחת בבית _בטח כי לא הכנתי שיעורים). אז יש לא מעט דפים מלאים בתרגילי כפל וחילוק פשוטים, המעידים שבתקופה ההיא הייתי כבר בסוף כיתה א` או בתחילת ב`.
לקראת סוף המחברת (בטח באמצע כיתה ב'), נעשיתי טיפה יותר רציני, ויש רצף מסודר של ציורים דומה, שבו אני בוחן צביעה שונה כל פעם:
ניסיתי לחשוב מה זה נתן לי, העניין הזה. נראה לי שיש לזה כמה הסברים אפשריים:
הראשון – מין שלווה שמוכרת לכל מי שעושה מנדלות כאן. מין רגיעה ביצירה. משהו שנותן סיפוק, שקט פנימי, חדוות יצירה, ורגיעה. רגיעה כל שיש לי יכולת להכניס סדר בדברים.
השני – הבנתם שלא פשוט בהכרח לגדול עם אבא אומן חובב מוכשר – צייר, פסל וכד`. אז להיכנס בדיוק לאותה נישה לא התאים לי, כי כל ציור היה נבדר בעיניים שלי, עם הבנה בוגרת יותר מיכולת הביצוע. אז טוב שמצאתי את הנישה הקטנה הזו שלי.
זו היתה המחברת הראשונה, שאותה מילאתי עד אמצע כיתה ב`. אז ביקשתי עוד אחת, ועליה כבר בנפרד. מקווה שנהניתם, ואני מניח שעל יתר המחברות אפרט כבר בהמשך (בהתאם לביקוש).
תודה, ושבת שלום לכולם
וליבי היום עם היפנים, והאסון הגדול העובר עליהם. נקווה שהוא לא יהיה גדול כפי שהוא נראה עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)