בגד כפת

הזכויות לתמונה שמורות לאסנת גנור באמצעות הפליקר

יש פה בקרב קוראי הבלוג מספר לא מבוטל של נשים יקרות העוסקות בסריגה. אני מניח שלא פעם הן הרימו גבה בתמיהה לנוכח הבנה שגיליתי בנבכי המלאכה הזו, מזכיר בהבנה ביטויים רלוונטיים כמו להעלות עיניים, להוריד עיניים, פטנט, דוגמית, קרושה, וכד`. לעיתים אף מתבטא באופן ספציפי, בנוגע לעובי המסרגות , חישוב הדוגמית, ועוד הערות שמרמזות על הבנה בתחום.

ובכן, אנצל את הרשומה הזו לגלות גם מה מקור הידע הזה, שלא כ"כ אופייני לבני מגדרי. העניין פשוט הרבה יותר מכל הספקולציות שאפשר להשתעשע בהן – לאורך כל ילדותי לבשתי סוודרים ואפודות תוצרת מסרגותיה של אימי, סורגת אדוקה בימים ההם. בהמשך גם פתחה חנות צמר, וכשהייתי מגיע לביקורים לשם, קלטתי לא מעט ידע תיאורטי. אין לי כל מיומנות בנושא, אבל בתיאוריה אני די שולט

ובכן, מסתבר שגם עבודה בחנות מזמנת סיטואציות אנושיות מעניינות למדי. וזה נושא הסיפור שאני רוצה לספר (ואין לי מושג למה נזכרתי בו). ובכן, יום אחד חזרה האם מהחנות נרגשת ומשועשעת ובפיה סיפור מעניין. לדבריה, נכנסה בבוקר אישה מבוגרת למדי, בערך בגילאים של 50-60 (זה נחשב אז מבוגר בעינינו). האישה חיטטה במדפים, מנסה להתאים מגוון מעניין של צבעים בירוק ובכתום, ואולי עוד שאינני זוכר. מכיוון שהחנות היתה ריקה למדי באותה השעה, ניסתה אימי לסייע בבחירה של הצבע וסוג החוט המתאים – צמר נקי, סינטטי, מעורב, עבה או דק, וכן הלאה שאלות מקצועיות. אך האישה התפתלה מעט, מתחמקת מלתאר למה הדבר מיועד. מכיוון שהאישה הסתבכה קצת עם הצבעים והסוגים, ומכיוון שההתחמקות יצרה עניין וסקרנות מתבקשים, ניסתה אימי בכ"ז להבין במה מדובר.

בסוף, בלית ברירה, התחילה הגברת לשחרר מידע – "זה בשביל הבן שלי" אמרה, "אני צריכה מין שקית צמר, בערך במידות של 40x40 ס"מ, עם שרוך להידוק הפתח." (משהו הדומה לשקית נעלי ההתעמלות שהיתה לי, כשעדיין לא הרשו לבוא לבי"ס בנעלי התעמלות אפילו שהיה שיעור התעמלות). פה הסקרנות ממש התעוררה, והתבקש להבין לשם מה לו לבן (בן ה-30, כך ציינה) מין שקית שכזו.

ושוב קצת התחמקויות, אבל בסוף הודתה: "קר לו ברגליים, ובלילה הוא שם על עצמו את השקית הזו שלא יהיה לו קר." ועוד הוסיפה, לשאלתה המתחלחלת אך מנומסת של אימי: "הוא מעדיף אחת, הוא רגיל ככה מילדות, והשקית הקודמת שהחזיקה 20 שנה כבר התבלתה. הצבעים חשובים לו. הוא קשור אליה"

אתם מבינים, חברות יקרות, במקום לדאוג שמא הבן המתבגר יכיר לו חו"ח איזו עלמת חן, ויעזוב את האימא היקרה לבד, כמה פשוט וזול הפתרון הזה, להשאיר את הבן קרוב לאימ`לה. הרי ברור שרחוק ככה הוא לא יגיע...

סתם סיפור קטן לבוקר טוב
בתקווה שהבחור לא שבר את השיניים, ושאינו נמנה על קוראי פה
המשך שבוע טוב לכולם