מכתב לחייל

ילד יקר ואהוב שלי,

כרגע בטח גמרת להתחבק עם אימא עם סבא ועם הדוד האהוב. אתה בטח שפוך, כואב, מיוזע ומסריח. אבל אני מניח שהאדרנלין של ההתרגשות מסיום המסע, סיום הטקס וסיום הטירונות, מאפיל עם כל התחושות האלה, ונותן לך הרגשה של היי נהדר.

ועכשיו זה הזמן שלי, לשלוח לך את החיבוק החם שלי, אפילו שרק במכתב. לחבק אותך חזק, בהרבה אהבה, וגם להגיד לך כמה אני גאה בך. אני גאה בהחלטה שלך ללכת בדרך בה האמנת שנכונה לך, להתגבר על הקשיים, על הפחדים והחששות, וכן – גם על ההסתייגות הקטנה שלנו.

כן, נכון שכיבדנו אותך בהחלטתך. אבל לא עודדנו, והיינו פתוחים גם לומר לך את זה. ואתה דבקת בדרכך, ועשית את מה שחשבת לנכון עבורך, והתגייסת למסלול הארוך. ועל כך אני גאה בך כפי שאני מקווה שאתה חש ומבין.

אבל לא רק על זה אני גאה, אני גאה על הרצינות, הבגרות והנחישות שלך בהתמודדות עם הקשיים. קשיים שחלקם נובעים מהיותך חייל בודד, בלי מעגל התמיכה המשפחתי הקרוב, שכ"כ חשוב לכל חייל, והיה חשוב גם לי בזמנו.

לאורך כל התקופה שמיום הגיוס, בכל השיחות שלנו, פשוט התפעמתי מהיכולת שלך להתמודד עם הקשיים באופן מעוררות השתאות. כמובן שיכולתי לדמיין שכך תהיה, עם החכמה, הרגישות ויכולת העמידה שלך. אבל בכל זאת, כשההבטחה מתממשת זו התרגשות מיוחדת.

אז גם אני מתרגש עכשיו, כשאני כותב לך את הדברים (ובחוש מדהים התקשרת ממש באמצע הכתיבה והעצמת את ההתרגשות). גוש המועקה בגרון מציק, והעיניים מצטעפות. בטח אדבר איתך בטלפון עוד מעט, אחרי החיבוקים הנ"ל, ושנינו נזיל דמעות של שמחה על ההישג, וגעגוע כואב על שאני כה רחוק ממך עכשיו, ברגע המרגש הזה. נאלץ להסתפק בתמונות שאימא תצלם (בתקווה שלא יצאו מטושטשות או מוסתרות באצבע) ושיחות טלפון.

אוהב אותך, ילד שלי. אוהב, מתגעגע, ומתפוצץ מגאווה על מי שאתה ומה שאתה.
וחוץ מתמונה, שלי ושל שישי (לא הכי טובה, אבל זה מה שיצא), שולח לך המון איחולים להצלחה בהמשך המסלול הארוך. שמור על עצמך, ותמשיך לעשות את מה שאתה עושה הכי טוב, ומקווה שנתראה כבר בקרוב.
וכמובן, תהנה מהרגילה, חמוד. הרווחת את החופשה הזו בהרבה מאמץ .

באהבה וגאווה, וחיבוק חזק, אבא.