התמונה מהרשת, להמחשה
כשאני מריץ את סרט הזכרונות לאחור, אני די מופתע שהמציאות בתחום האירה לי פנים יותר ממה שידעתי לנצל, לצורך בניית ביטחון עצמי מתאים. זה לא שלא הפגנתי ביטחון מדומה, אבל בפנים לא הייתי בטוח מה ערכי בעיני בנות המין השני.
הצעת החברות הראשונה שלי, זו הרשמית, לא זו שעליה כתבתי כבר בעבר, הגיע במפתיע בכיתה ד`. בוקר אחד ראיתי כמה מבנות הכיתה מסתודדות בהתרגשות אחרי שיעור התעמלות על השביל הרחב שבכניסה לבניין. כמה דקות אח"כ נגשה אלי משלחת של שלוש בנות נרגשות, ובשקט אך בהחלטיות העבירו לי מסר חשוב: "א` רוצה לבקש ממך חברות. וכדאי לך להגיד כן!" רגע, א` היתה ילדה נחמדה שהצטרפה לכיתתנו רק באותה השנה. לא נחשבתי אז לחבר קרוב שלה. האמת, למרות שהבחנתי זמן מה קודם שניצנים נשיים ראשוניים נבטו אצלה, הראשונה בכיתה, עדיין העדפתי מישהי אחרת. למצער, דווקא אחת מהשלוש שהעבירו את המסר, אך לא העזתי לומר כלום במיוחד לאור מסרים מסויימים שהבהירו לי שאין מה לנסות להתקרב באופן שונה.
ניסיתי להבין מהן למה כדאי לי, ומה המשמעות בכלל של העניין, אבל חוץ מאמירות כלליות, שככה זה יעודד גם אחרים ועוד מניעים ציוניים שכאלה, לא הבנתי בכלל מה העניין. הרי הייתי די קרוב ממילא לאלה שרציתי, גם אם במשמעויות שונות ממה שהתחלתי אז לדמיין ולא העזתי לפענח, בטח לא בפומבי. אז מחוסר עניין מוסמסה ההזדמנות ודעכה לתמיד.
שנתיים אח"כ, כבר בבי"ס אחר וגיל שמבין קצת יותר, התחילו בכיתה כל מיני חברויות ראשוניות ומהוססות. אבל זה די עבר לידי, מתעניין מרחוק וזהו. בכיתה שלנו היו רק מעט מאוד בנות, והייתי ביחסי ידידות סבירים עם רובן, אבל לא מסוג מחייב או מתקרב למשהו שראוי להתייחס אליו כאן באופן מיוחד. כלומר, אני הייתי כנראה תמים ולא ממש הבנתי מה קורה, אם כי כנראה שידעתי לעשות את הרושם של מבין קצת יותר ממה שהייתי.
כהרגלה של המורה, מדי פעם היו מעבירים אותי מקום בכיתה, לנסות לרסן קצת את הפטפטת וההפרעות מהכיוון שלי. כל פעם ליד מישהו שקט, בתקווה שישפיע עלי בטובו. בפועל לרוב קרה אחרת, כשלא פעם היה ננזף בגללי, עקב פרצי צחוק בלתי נשלטים.
ככה יצא שהעבירו אותי לשבת ליד הילדה השקטה ד`. אבל לאט לאט, התחלתי למוסס אצלה את חומות ההגנה והרצינות בהומור ופטפטת רגילים. ככה גם התחלתי מתחקר אותה לגבי יתר הבנות בכיתה, מגלה למי כבר הופיע המחזור, מה אמרה להן האחות בהדרכה המינית שהעבירו לנו וכן הלאה. ברור שגם התחלתי לתחקר אותה על העניין המשמעותי יותר – על יחס הבנות לבנים. ציירתי לב קטן מפולח בחץ, וכתבתי בצד אחד את שמה של אחת הבנות והיא השלימה בצדו השני של החץ את שמו של הבן המתאים. המשכתי וכתבתי את שמה של בת אחרת, והיא השלימה באופן דומה. כיוון שהיו מעט בנות, מהר נוצר תהליך ברור של סריקה שיטתית של כל הבנות בכיתה. היא עצמה נשארה אחרונה, אבל לא יכולתי להתעלם ממנה, אז רשמתי בסוף את שמה שלה. בתגובה מפתיעה וללא היסוס, היא רשמה בצידו השני של החץ "עופר ד`" שמא אתבלבל עם שני העופרים האחרים שבכיתה.
היא אמנם היתה ילדה רצינית, אבל לא הייתי בטוח שהיא לא מתבדחת, ומתוך המבוכה שלי ניסיתי לייצר המשך לשיח הזה שבינינו. אז שאלתי "מה, באמת?" ההנהון בראש והחיוך הקטן והמבוייש קצת, היה בלתי ניתן לערעור או לפרשנות שגויה. היה ברור לי שאסור להשאיר בינינו סוג של שתיקה מביכה. סה"כ חשתי כלפיה חיבה כנה, אך לא היו לי תוכניות מוגדרות בכיוון המפתיע הזה. ובכ"ז, לא יכולתי להתעלם ושאלתי בפשטות "רוצה להיות חברה שלי?" מתוך ידיעה מה התשובה.
לא עברו הרבה יותר מכמה דקות וכל הכיתה כמובן ידעה, וגם המחנכת. ואני במבוכה רבה ביקשתי מהחבר הקרוב שלי ע` להתגייס ולהציע חברות לחברה הקרובה שלה, ככה שלפחות ננסה להבין יחד מה לעשות במצב המפתיע. לא באמת ידענו מה לעשות בסטטוס הזה, ומגבלות של איזור מגורים לא ממש איפשרו לנו להתראות יותר ממה שממילא התראינו בבי"ס. אמנם ארגנו ערב כיתה משותף בבית החברה השניה, שאיפשר לנו סוג של יחד, אבל גם אז לא ידענו מה לעשות עם הסטטוס. אז רק טבעי שחופשת הקיץ והשיבוץ לכיתות שונות שבתחילת החטיבה, יצרו ריחוק שמוסס בטבעיות את כל העניין. ובכ"ז, זה השאיר לי איזו תחושה מסויימת של תסכול, שהרגשתי שהיה נכון לעשות עם זה משהו אחר שלא היה ברור איך ומה.
זו לא היתה ממש אהבה, ועברו עוד שנים עד להצעת החברות הבאה, אבל בכ"ז, מבחינתי זו היתה ההצעה הרשמית הראשונה שהתקבלה. ואולי עכשיו הבנתם מעט למה התרגשתי כך בסרט "אילי ובן". כי הזכרון מהתקופה עדיין ברור וחי אצלי. למעשה, חי כמו הרבה זכרונות אחרים, למזלי 
חג אהבה שמח, חברים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)