בתחילת כיתה ח` היינו נוסעים חזרה הביתה בסוף הלימודים חבורה שלמה באוטובוס 10. האמת היא שאם זה היה רק אני, בטח הייתי רץ הביתה ברגל. גם כי אהבתי לרוץ וגם כי לא היתה לי סבלנות לחכות לאוטובוס. אבל באוטובוס היה הרבה צחוקים וכיף. זו היתה גם הזדמנות לא רעה להזדמן בחברת כמה בנות נחמדות, שקיוויתי שאולי משהו יתפתח לי בכיוון רצוי.
באחת הנסיעות, בין הצחוקים הרגילים, פנתה אלי פתאום טלי ושאלה בישירות: "יש לך כח גברא?". כבר סיפרתי שביטחון אמיתי רב מדי לא היה לי בהתנהלות עם הבנות, אבל איכשהו ידעתי לשחק את התפקיד ולעשות את הרושם הנכון. היה לי ברור שזו שאלה שנוגעת בגבריות שלי, ולמרות שלא ממש הבנתי למה הכוונה, ידעתי מה צריכה להיות התשובה הנכונה לשאלה. אז כמובן שהשבתי ב-"כן" החלטי.
מו הסתם לא ידעתי שזו שאלה שלא ראוי לשאול ככה בגלוי באוטובוס, ולא היה לי באמת מושג במה מדובר, אז כשהגעתי הביתה מיהרתי למילון, שלא נתן לי הסבר ברור למה הכוונה. גם אנציקלופדיה מכלל לא הצליחה להבהיר לי מה הכוונה. מזל שהיה ברשותי כבר את הספר הצהוב של "חינוך מיני לנוער" (שעליו כבר כתבתי פעם, ואשמח אם תחזרו ותקראו), ושם הבנתי במה מדובר.
אבל מכיוון שקראתי עוד, היתה לי תקווה שהיא לא שאלה סתם. רק שהיה לי חשש אמיתי מהעניין עצמו, שהרי כשהבנתי כבר במה מדובר, גם הבנתי היטב שזה עדיין לא אצלי. ומה יקרה אם אאלץ לעמוד במבחן? איך אתחמק מהסיטואציה המבישה, כשיתגלה שסתם חירטטתי, ואני בכלל לא מי ומה שאני מתיימר?
בתקופה ההיא גם הצטרפתי לצופים (שוב), בין היתר לצורך התרועעות נוספת עם הבנות. אז חששתי עוד יותר מכל מיני מצבים מופרכים שבהם אולי נגיע למצב מאוד מסויים, מחשב איך להתחמק מטיולים של שינה בשטח או פעילויות ערב מאוחרות. כמה טוב שלא לקח הרבה זמן ויכולתי להירגע מהחשש הזה, ואז גם למדתי שהמבחנים המקווים לאותה היכולת פחות זמינים בשלב המוקדם הזה של החיים.
וכל הסיפורים האלה צפים ועולים לי, כשאני מנסה להתארגן ולכתוב משהו לקראת כנס המחזור של ביה"ס, סקרן מה עלה בגורלם של החברים הוותיקים והבנות ההן.
המשך שבוע מצויין, חברים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)