למרבה המבוכה, אחרי הטיול בשנה שעברה לסדונה, התעייפתי מרצף הרשומות ולא העליתי את פרק הסיום. זה קרה לי עם הבילוי הארוך בניו יורק, שבו השארתי כמה רשומות לא גמורות, וגם בטיול הזה. אז הנה הזדמנות להשלים את הפער, אפילו ממרחק של יותר משנה, ולשתף בכמה תמונות יפות מהעיר שבילינו בה רק כמה שעות, אבל הפוטנציאל שלה מזמין ביקור מעמיק יותר.
ובכן, אחרי שיצאנו מסדונה כיוונו לעיר פלגסאטף, הגבוהה והקרה עוד יותר. כ- 2300 מ` מעל פני הים. הדרך היוצאת מסדונה, עוברת באיזור מיוער ומתפתלת מעלה לאיזור ההררי הגבוה יותר. בנקודה קריטית חוצה הדרך עמק גדול ע"ג גשר, וזו נקודת תצפית יפהפיה על מפגש של שני נחלים והנוף המשגע. אז ברור שצילמתי, ולא מעט:
ממשיכים, ובאמצע הרמה הקפואה רואים התכנסות של לא מעט מכוניות ואנשים. זה שוק של הרבה דוכנים, כולם נראו של ילידים אמריקאים (אינדיאנים). חבל שלא היה קצת אוכל, כי הייתי שמח לטעום מאכלים מסורתיים משלהם, אבל לא מצאתי עניין באוסף עצום של בובות, חרוזים, קישוטים ופסלונים. זה לא התאים לי למצברוח. אז הנשים בילו בין הדוכנים, ואני צילמתי מסביב – את הנוף הטבעי וקצת מהאנושי:
עוד קצת ק"מ (במושגים אמריקאים) והגענו לפלגסטאף, למרכז המבקרים הממוקם מצמוד לפסי הרכבת. העיר מלאה במוסדות שעיקר האטרקטיביות שלהם בלילה – מבשלות בירה, פאבים ומועדונים. אבל התכנון לא היה להישאר עד הלילה, מה גם שהיינו עם המתבגרת שלא כשירה לפעילות שכזו. אז טיילנו במרכז העיר הקפוא והעוטה שלג, הצצנו בחנויות ובמבנים המקומיים. ושוב, כמובן שצילמנו:
אחרי ארוחת צהריים, התחלנו לנוע לכיוון הבית. התוכנית היתה להתקדם, ובהתאם לעייפות לעצור ללילה. רק שריח הבית משך אותנו במרתון נסיעה של יותר מ-8 שעות עד הבית.
סה"כ, טיול נפלא, שטוב שהרשינו לעצמנו להיתקע בסדונה ולוותר על כמה מקומות נוספים. ממילא נגיע אליהם מתישהו בעתיד.
המשך שבוע נהדר לכולכם, חברים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)