כשהתחלתי לתכנן את הדרך חזרה, היה ברור שכ-1550 ק"מ (לפחות) לא אפשריים ביום אחד. בנוסף, ללידי היתה דרישה מפורשת, ובצדק, שאת הבוקר נתחיל בבית הקפה המוצלח שבו התענגנו ביום הקודם. גם היה ברור שנסיעה סתמית על האוטוסטרדה כ"כ הרבה שעות זה שיעמומון שלא מתאים לנו כלל. שתי חלופות נבדקו – נסיעה דרומה על כביש החוף המהולל ומלךא אטרקציות טבע אבל מאריך את הנסיעה בלפחות 3 שעות, או נסיעה נוספת בדרכי ההרים שמאריכה את הדרך בכשעה בלבד. מאילוצי זמן ומרחקי נסיעה, ולמרות נטיית הלב, בחרנו שוב בדרך ההרים. אפילו שהיה לנו מדרכים כאלה לא מעט, היה חשק לעוד ושווה הארכה. זיהינו את העיר Redding כנקודה הנמצאת באמצע הדרך (בערך), הזמנו בה מקום לינה והיינו מסודרים.
ברור שעל בית הקפה ההוא בבוקר לא ויתרנו, אבל בחרנו בסניף אחר (היחיד הנוסף להוא המקורי שבפורטלנד), שנמצא במקום הנקרא Lake Oswego, שהתגלה כמקום יפהפה. בית הקפה עצמו (saint honore bakery) אכן דומה להוא מהיום הקודם, וטעים לא פחות. אז לקחנו סנדביץ (נפלא) לארוחת בוקר, קפה משובח ושקית עוגיות לקפה ולנשנוש בהמשך. וכמובן שצילמתי בפנים, בחוץ, וכלבה צעירה ומקסימה:
הדרך ההררית יפהפיה כמו כל הדרכים המיוערות של הסביבה הזו. לאורך הדרך ישנם נהרות ואגמים רבים, הכביש פנוי למדי ופשוט תענוג היה לנהוג שם. ברור שהיה תענוג לעזוב את האוטוסטרדה המשמימה לעבר ההרים הגבוהים. מתישהו פשוט עצרנו קצת, ואני ניצלתי את ההזדמנות לצילום קצר של האגם וההרים סביב:
ממשיכים ומגיעים לעיירה נוספת בשם Klamath Falls, ובפינה של האגם אנחנו עוצרים למיני-פיקניק של ארוחת אחה"צ. יופי של מקום לצילומים:
ממשיכים הלאה, ומגיעים מהצד האחורי של הר שאסטה הגבוה. אני מנצל את החלון שבגג ואת המהירות הנמוכה לצלם עוד צילום של ההר המרשים. אח"כ חוברים חזרה לכביש הראשי בקטע הררי ויפה שלו, וממנו מגיעים עייפים למדי למלון, לסיים את היום. והנה תמונת ההר הנוספת:
סה"כ להיום – כ-685 ק"מ של נהיגה הררית יפה, במסלול הנראה בתמונת המפה (ולחיצה תוביל למפה עצמה):
ותקווה לחזרה ליציבות פה בתפוז
(ואם לא קיבלתם מסרים זה לא בגלל שלא הגבתי, אז מוזמנים בכ"ז להציץ לאחור)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)