כבר בתור ילד גיליתי חיבה לפיצוחים הנפלאים האלה. הייתי ממלא את הכיסים של הג`ינס עד שהיו תפוחים כלחייו של אוגר תאוותן, וכך הייתי יוצא מהבית להרפתקות המצפות לי בחוץ כשאני מצוייד במטען מבטיח.
לרוב, האספקה היתה מגיעה מהשוק בחיפה בשקית של 300 גר`, שהספיקה למלא לי את הכיסים וללוות בהנאה את ההורים ששיחקו קנסטה על המרפסת עם השכנים מהקומה שלמטה. מידי פעם הייתי גם מתפנק בקונוס מנייר עיתון שאותו היה יוצר ג`מיל במכולת, מקפל את הקצה התחתון ליצור אטימה וממלא את הנפח החרוטי במטען המלוח הפציח הזה. תקופה קשה נרשמה סביב כיתות א-ב, כשהשיניים הקדמיות נשרו, ולצורך הפיצוח נאלצתי להשתמש בשיניים הטוחנות הקטנות, מפצח ככה על העוקם.
לא פעם הייתי מגייס סבלנות למיני-פרוייקט - הייתי מפצח בזהירות ערימה, אוסף את המפוצחים ונזהר לא להרטיב אותם בתהליך. ואז ברגע מרוכז של עונג מעמיס את כל החופן הקטן לפה ומתענג על המטען המרוכז. אז גם גיליתי שאפשר לקנות גם גרעינים מפוצחים, אבל למרות הנסיונות לקלותם, החוויה שונה ואיכשהו הרבה פחות מלהיבה.
בימי הלימודים בטכניון קרה לא פעם שאחד מאיתנו השותפים ללימודים, היה עושה את הטעות הקשה ושולף כתקרובת קערית גרעינים. תוך שניות היה המוח עובר למוד פעולה מדיטטיבי של בהייה מוחלטת שאיפשרה רק פיצוח שיטתי וממוקד, שהיה מסתיים רק כשאחרון הגרעינים המנוונים, הקטנים הלא מפותחים שנותרו בערימת האבק האפרפר המלוח, היה מפוצח. אז גם ניסינו לדרג את איכותם של הפיצוחים השונים: בראש מוקמו הקשיו והפיסטוק, האגוזים השונים והשקדים מוקמו באמצע, מתחתם הבוטנים ובתחתית הגרעינים הלבנים וגרעיני האבטיח. החלטנו אז שלגרעינים השחורים לא מגיע להשתתף בדירוג הרגיל. להם יש ליגה משלהם. לכן גם די ברור למה הם השליטים של מגרשי הכדורגל. אין כמו בהייה אטומה, נטולת חשיבה ומדיטטיבית בספורט יחד עם פיצוח שיטתי ונחוש של השחורים הללו.
פעם הגיע לביקור בן-הדודה מברזיל שהיה בן 17. היה קשה לתקשר איתו, אבל ניסינו להנעים לו את השהות. גם ניסינו להכיר לו את העונג הישראלי הידוע של הגרעינים השחורים האמורים. הוא לא היה מוכן לטעום את זה. "אוכל של תוכים" כינה אותם בחלחלה.
כשעברנו לקליפורניה, נוכחנו בעצב שהפיצוח הישראלי הזה לא ממש זמין פה. יש להם אמנם דגם שחור יותר וקטן יותר, אבל זה לא כמו המקור העפולאי האהוב. אז מאז, כל ביקור בארץ לא עובר בשלום אם לא מגיע עם זה שחוזר, מטען גרעיני ראוי לשמו. אני חזרתי במאי עם 6 ק"ג מכובדים (שהחזיקו בפריזר בקושי חודשיים), הבת ששבה לאחרונה הביאה "רק" כשלושה ק"ג חומר פציח שכבר עומד להסתיים לאחר שגילינו איפוק מרשים בצריכה שלו.
לפני מס` ימים שטחתי את תסכולי בפני חבר מקומי ותיק. אז הוא גילה לי שיש חנות ישראלית שמוכרת פיצוחים ישראלים של ממש. הוא אפילו צייד אותי בדוגמית ממה שנשאר לו בשקית (תודה גל), שהיה לא מעט, לא כ"כ טרי ובכ"ז לא כ"כ רע. אז בהזדמנות קרובה נסעתי לאותה חנות (שנמצאת בסמוך לסופרסל, לצומת ספרים, למאפיית הפיתות ולאיטליז הכשר), שם רכשתי בהתלהבות שתי שקיות של פאונד כ"א. המחיר לא דומה למחיר המקובל בארץ, שכיאה למעצמה גרעינית מאפשרת מחירים שפויים יותר. פה בגלל היבוא המיוחד המחיר עולה לכ-40 ש"ח לק"ג. אבל עבור תענוג שכזה ראוי לשלם, וכיף גדול ששוב אפשר להירגע כי יש אספקה שוטפת של העונג הפציח הזה. כפי שאפשר לראות בתמונה:
כן, מסתבר שאפשר לכתוב רשומות גם על הנושא הזה 
ושוב ברכות לשבוע טוב וחג סוכות שמח
ותקווה שהתקלות בתפוז יסתיימו כולן באופן מלא ומהיר.
ושוב ברכות לשבוע טוב וחג סוכות שמח
ותקווה שהתקלות בתפוז יסתיימו כולן באופן מלא ומהיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)