טיסני נייר

את אחד הייתרונות הבודדים של מגורים בקומה הרביעית+2 (ללא מעלית) גיליתי כבר בגיל מוקדם יחסית, ברחוב עבאס שבחיפה. האבא שלי לימד אותי לקפל שני דגמים – השפיץ המרשים (שהתחבר כמובן עם המיראז`ים שניצחו לנו את ששת הימים) שלעיתים היה טס באלגנטיות ולעיתים צולל ישר למטה במהירות, והפייפר המסובך שהיה לרוב טס יפה, אבל בסוג של תזזיתיות:

המיראז` (מימין) והפייפר (משמאל)

נתפסתי לעניין הזה ממש חזק. כשמישהו היה עושה "פסח" בבית, ומפנה מביתו ספרים ישנים שהביאו מאירופה (בשפות זרות) או כתבי עת צבעוניים, הייתי מלקט מהערימה ככל יכולתי ומביא את השלל הביתה. אח"כ הייתי מפרק בסבלנות את הכריכות, מקפל ומשליך מהמרפסת. חלקם היו מבצעים היפוך אלגנטי ומהיר ונכנסים הישר למרפסות השכנים שלמטה, חלקם תפסו משב רוח פתאומי והיו עולים מעלה ישר לכיוון הגג. אבל רבים דאו יפה לכיוון הכביש או סבך העצים, שם היו משמשים מזון לשבלולים הרבים או מחכים שם בסבלנות לחורף להיאכל בתיאבון, יחד עם מיני אשפה אחרים ששכנים אחרים היו זורקים גם הם. ככה גם ידעו חברי לשכונה שבאותו בוקר נשארתי בבית מפאת מחלה מסתורית שכבר חלפה לה.

בימי החטיבה עברנו דירה לבניין נמוך יותר. אז נכון שמידי פעם הייתי מקשט את הערוץ של נחל הפישון הסמוך במטוסים, אבל הכיף היה אחר קצת. אבל אז החזיר אותי לעניין החבר לכיתה יורם אורזך. הוא עלה על מקור משובח של נייר לטיסנים, אז יחד היינו נכנסים לסניף הקטן של מרכז ההסברה ברחוב אחד העם בהדר, ומלקטים כמויות של חוברות פרסומיות בחסות הממשלה (ומי שבמקרה נתקל בקפיצה משמעותית בסטטיסטיקה של ההתעניינות בתפוצות בריה"מ, גרוזיה, מרוקו ועירק באותן השנים, יוכל עכשיו להבין על שום מה). את החוברות הנ"ל היינו מפרקים ויוצרים דגמים חדשים ומעיפים אותם לא פעם בכיתה (וזו הזדמנות לבקש סליחה מהמורה הצעירה לערבית שבאמת השתדלה). מתישהו הכנו ארגז מלא ודי דחוס של מטוסים, ועלינו איתו על הגג בקומה ה-23 של המגדל שזה עתה נבנה ברח` ניסנבויים שאליו עבר עודד ואיפשר לנו את המבצע. זה לא היה פשוט, כי היתה רוח, אבל כל המאות התעופפו באותו אחה"צ מהגג הנישא. המורה הנהדרת אז (תודה, בילי) גייסה אותנו להכין שיעור בנוגע למעופם של הטיסנים הנ"ל, ונאלצנו למצוא הסברים אוירודינמיים ליציבות המעוף ולהשפעתם של הכיוונים שהוספנו, כמו הזנב וקיפולים שונים בקצוות (שניתן לראות בצילום הקרוב של המיראז' שלמעלה). שיעור ארוך העברנו וזו היתה חוויה לימודית מרתקת.

כשפגשתי לא מזמן באחת החנויות את הספר של Klutz בנושא, היה לי ברור שזו מתנה נהדרת לבן של החברים. מתנה בשבילו, וגם בשבילי. איזה כיף יהיה ללמוד יחד איתו כמה דגמים חדשים. ובאמת, בספר יש תשעה דגמים מתוך העשרה שלא הכרתי. בהתחלה לא נרשמה התלהבות גדולה מדי. לנער המחשבים לא היתה מיומנות ודיוק בידיים, והיה לי חשש שפיספסתי עם המתנה הזו. אבל לארוחת החג הגיעו עוד כמה נערים צעירים, ופתאום החלו להתעופף מהקומה השניה טיסנים שהעלו על פני חיוך גדול. וגם למחרת קיפלנו לנו והעפנו בבית הגדול (מסתבר שיש עוד היבטים חיוביים לבית גדול מה-2.5 חדרים שברחוב עבאס). לא הצלחתי לצלם אותם במעופם, בגלל בעיות תאורה, אבל את התוצרת דווקא הצלחתי, וגם קצת דוגמיות מהספר. אז בבקשה:

ועכשיו גם ברור לי מה אביא מתנה לאחיינים הצעירים שלי, בביקור הבא.
המשך שבוע טוב, ושוב ברכות לשנה טובה