התמונה מהרשת, מפה
269 עמ`, הוצאת כתר - 2005,
רקע
אני לא מהזריזים שמספיקים לקרוא ספרים בסמוך למועד יציאתם לאור (יש אפילו זריזים שקוראים לפני). אז היה לי כבר די ברור על מה הספר – שזו מין אוטוביוגרפיה, או ביוגרפיה משפחתית דרך חלופת מכתבים. אני לא מת על חלופות מכתבים כפורמט ספרותי, אבל מהמידע לגבי הספר, ומהיכרותי הקודמת עם כתיבתו של ינאי, היה לי ברור שאני אקרא את הספר הזה. אז מה אם לקח לי 4 שנים מיום הקניה עד שלקחתי אותו מהמדף לקריאה. לפעמים דווקא ההמתנה נותנת פרספקטיבה.
התקציר והכריכה האחורית
תודו שהתקציר שבכריכה האחורית מסקרן. וכרגיל, הכי קל לי לקחת אותו מהרשת. הפעם מאתר read4free):
רקדנית יהודייה בת 17 מתאהבת בזמר הונגרי פרוטסטנטי שגילו כפול משלה ויוצאת עמו לסיבוב הופעות באיטליה. בגיל 23 היא כבר אם לארבעה ילדים. ההורים, הנודדים מהופעה להופעה, מפקידים את התינוקות אצל אומנות איטלקיות.שלושה ילדים חזרו לחיק המשפחה, אבל תינוק אחד נשאר אצל המשפחה האומנת ועקבותיו אבדו. שמו היה רומולו.
הימים ימי מלחמת העולם השנייה. האב נסע להונגריה לבלי שוב. האם הסתירה את יהדותה, עבדה כמתורגמנית במטה הוורמאכט באיטליה, וגידלה את שלושת ילדיה כנוצרים לכל דבר.
אחרי מותה בגיל 37 גילו הילדים את שורשיהם היהודיים. היעלמותו של רומולו הקטן נותרה חידה בלתי מפוענחת, תעלומה ללא פתרון. צבי ינאי, או בשמו המקורי סנרו טוט, הוא בנם הצעיר של הרקדנית והזמר. צבי ינאי כבר נואש מלמצוא את אחיו, עד שבשנת 2004 הוא נתקל במאמר מדעי שכתב רומולו בנוונוטי, פרופסור לאבולוציה מאוניברסיטת רומא.
ברומן המכתבים המרגש שלך, סנדרו מספר צבי ינאי לאחיו על תולדות המשפחה שלא זכה להכיר, מנסה לפענח את הסיבות לנטישתו ושוזר בדבריו ציטוטים מכמירי לב מתוך צרור מכתבים בהונגרית, שהותירה אמם המנוחה. את רובם כתבה הסבתא, שנספתה במחנה השמדה, ועד יום מותה לא חדלה לדאוג לשלום נכדה האובד רומלו.
צבי ינאי, המוכר לציבור הישראלי כמי שהיה מנכ"ל משרד המדע ועורך כתב העת "מחשבות" מגולל בספר את פרשת חייו הנפתלת: הילד, שהשתייך לתנועת הנוער הפשיסטי באיטליה ואף שימש פרח כמורה בכנסייה, הפך ברבות השנים להוגה דעות שהשפיע רבות על השיח המדעי והתרבותי בישראל.
שלך,סנדרו הוא הרומן הראשון של צבי ינאי.
חוויית הקריאה
הפורמט של הספר בעייתי לכאורה. הוא מתבסס (אם באמת, אני לא יודע) על חלופת מכתבים חד צדדית של ינאי עם אחיו האבוד שמעולם לא הכיר, שבה הוא מספר לו באופן חד צדדי על קורותיה של המשפחה, על חלקו במשפחה כנוכח נעדר ועל החיים באירופה באותם ימים. וכל המידע הזה מתבסס בעיקר על אסופת מכתבים של קרובי משפחה שונים, ובעיקר הסבתא, שגם היא חד צדדית.
אבל הפורמט עובר בקלות, כי ההצצה המרתקת לחיים של היהודים בתקופה ההיא, על הצרה הנאצית המתרגשת עליהם בהדרגה ומקשה עליהם להתמודד איתה, ועל הקשיים הרבים של חיים באירופה של אותם הימים – כל אלה פשוט מרתקים.
השאלות של איך היו החיים אז באמת תמיד הטרידו אותי. התקשתי להבין איך לא ברחו, מה עשו, איך חיו שם כשהחיים הפכו בהדרגה לבלתי נסבלים. והספר הזה מאפשר להתבונן בהם אז, בחמלה, בהבנה, בצער. ינאי לא נותן הנחות לקרובים לו, והוא מנסה להבין אותם באמת, על חולשות האנוש שלהם, על הקשיים שלהם, על תעצומות הנפש, ועל הגבורה שחלק ידעו לנהוג לפיה. והתחושה היא של ספר שמהווה ריכוז מסמכים, ובכך מהווה בעצמו מסמך אותנטי של תיאור האירועים אז, בפינה הספציפית ההיא של אירופה.
ולסיכום
ספר משובח, מרתק ומומלץ ביותר!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)