החג המוזר במקצת הזה, שכולל שלל מנהגים מוזרים הנוגעים ברוחות, שדים, מתים ושפע הפחדות שכאלה, עבר על כוחותינו בשעשוע מחוייך.
כתבה וצילמה יפה דיאנה מסיאטל, שהצליחה לכתוב על החג ממש בסמיכות למועדו. גם אצלינו חגגו בני הנוער, ובתי היישוב קושטו בשלל קישוטים מוזרים ואופייניים. אבל לפני תיאור החוויות, מוזמנים לקרוא קצת רקע בוויקיפדיה. לפי המקורות, השורשים של החג הינם כנראה קלטיים, ויש מגוון דעות לגבי מקורותיו. מה שברור, שהוא מין חג פגאני שכולל פסטיבל תחפושות (כפי שיש משום מה בהרבה דתות וקהילות, כל אחת ותירוציה, כולל אצלינו). רק שפה זה אומר הרבה פאן משעשע וצבעוני.
כבר סביב אמצע אוקטובר מתחילים לראות את הסימנים של ההכנות לחג. בערבים נראים קישוטים זוהרים ומוארים על העצים ובחלונות, בחצרות צות מצבות כקברים טריים באמצע הדשא, עצמות יבשות וגולגלות מופיעות גם הן. השיחים והעצים מקבלים כיסוי לבן מוזר של קורי עכביש סינטטיים, ועליהם נראים עכבישי ענק צבעוניים ושחורים מזרי אימה. להלן דוגמית להמחשה:
גם החנויות מקבלות צביון ייחודי, כשהתצוגה העונתית השלטת היא בצבעי שלכת אדומים שמקבלים משנה תוקף השלל הדלעות המוצגות (אמיתיות או סינתטיות) שהינן הפרי האהוב המאופיין כ"כ עם החג הזה. ולמי שלא יודע, הדלעות, מלבד העובדה שהינן משמשות להכנת פאי דלעת מתוק (וטעים, כפי שנוחכנו כשהשכנה כיבדה אותנו באחת), הן מהוות קישוט מקובל כשבכל חזיתות הבתים רואים כאלה בעשרות, כשביום החג הן מוצגות כשפרצופים משעשעים ומפחידים מגולפים בציפתן, ונר מאיר את הגלעת מבפנים משווה לה מראה משעשע ויפהפה (שאמור כמובן להפחיד). וגם לי היתה הזדמנות להכין מגוון מרקים מהפרי לצורותיו:
לחובבי הצילום החג הכתום הזה מזמן הרבה אפשרויות צילום חביבות. היו לי תוכניות לא לפספס את יריד הדלעות המקומי שנפתח בצומת, והפרוייקט שקיבלה הבת בבי"ס בקורס צילום, לצלם בובת ברבי (די עלובה למעשה) היה תירוץ לצאת יחד לצילומים. התוצאות בהחלט היו חביבות (וכתומות למדי), וכללו גם כמה תמונות שהעלו סומק על לחייה של הנערה (ומבוכת מה גם לנו ההורים, גם אם ללא הסומק). אז זה מה שהעלו מצלימותינו (שלה ושלי):
בערב אספה הבת את תחפושת מארג` סימפסון (לבוש צהוב זוהר ופיאה כחולה מקורזלת וגבוהה) ויצאה לחברתה איתה תיכננה להסתובב בין הבתים וללקט ממתקים. הבן יצא לענייניו גם הוא. אנחנו ההורים נדברנו לצאת לסיבוב התרשמות עם שלושת ילדיהם. ובכן, לפני שאצרף תמונות, אספר ששלל התצוגות לא כולל מראות סטאטיים בלבד ("מפחידים" ככל שיהיו), יש גם שלל פירוטכניקה בדמותן של דמויות המוסתרות היטב בין השיחים ופורצות בנביחות ותנועות כשמישהו מתקרב, בובות קינטיות תלויות על עצים שמחלילות לנוע בנוכחות משהו זז, אפקטים פירוטכניים של עשר קולות צרחות מקפיאות דם. בקיצור – הפנינג הזוי ומשעשע ביותר. ועכשיו לרשמים המצולמים משלל המראות שבהם נתקלנו ברחובות הצדדיים של עירנו הקטנה והכפרית:
גולת הכותרת, בהסכמת כולנו, זו שמילטה מאיתנו קולות בהלה (אפילו המבוגרים די נבהלו) היה דמות מזרה אימה, אפופה בעשן לבן, אורות מפחידים וקולות בהלה וצרחות, שהוצבה בפינה אפלולית של הבית כשהיא פונה לחזית ובחיכה קערת ממתקים (מזמינה בתפאורה את הקטנים לבוא ולהתכבד מהשלל המוצע). כשהתקרבו הילדים וניסו לקחת מהתקרובת בינות לאצבעות הגרומות והשלדיות, החלה פתאות הדמות להזיז את ראשה, ידיה ואצבעותיה, לקול צרחות הילדים המבוהלים מההפתעה. הסתבר שבתוך הדמות הגרוטסקית (שכמוה ראינו לא מעט) ישב לו בשקט אדם חי, משועשע כנראה מאד מהתלחת התעלול. אז ככה זה נראה:
חזרנו הביתה, ובבית חיכתה כבר הבת עם שק ממתקים שעד היום אנחנו עדיין מנשנשים מתכולתו. לקנא בהם על הדברים שמעסיקים אותם (בלי אחמדיניג`ד, ש"ס, נתניהו, מס בצורת, תאונות דרכים וכיו"ב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)