יום רביעי, 2 במאי 2012

קצרים 4-12

ממראות סביבתנו
חודש אפריל התאפיין אצלי בהרבה יותר Being והרבה פחות Doing. החייל שלנו ביקר אותנו לאורך כל החודש, ועזב בסופו, עם עצב וצער מהפרידה. מצפים  להצליח לפגוש בו שוב בינואר, אבל זה המון זמן. מתסכל ולא קל!
לא יצאנו לטיולים גדולים, לא עשינו מעשים מיוחדים. סתם יחד של אוכל ביתי מפנק, צחוקים, ושיחות. אפילו לרכיבה משותפת לקח לנו המון זמן להתארגן, אז מזל שלפחות ביום האחרון יצאנו יחד לרכיבה קצרה, מזכירים לעצמנו את הכיף המשותף הזה.
ובכ"ז, הצלחתי לצלם כמה מאות תמונות. חלקן כבר הבאתי לבלוג, את רובן לא, אפילו שהן ראויות. אז אולי באלה אתמקד בתקופה הקרובה, כי ממילא הראש מרגיש לי ריק ממילים. במיוחד אחרי הסערות שעברו עלי בהקשר לפעילות הבלוגית פה, שהפיקו ממני המון מילים, רובן לא הגיעו לכאן.
מכיוון שהיו לו כמה סיפורים טובים מהשירות הצבאי, רציתי לעודד אותו לכתוב אותן בעזרתי. לא היה לו חשק, אבל הוא הבטיח לכתוב כשיהיה בבית בארץ. אז כשיסיים, אתן לו את הבמה כאן. שווה בהחלט!
הבריחה אל החופש
לא היה לנו מושג, אבל יש לנו כלבה גזענית. העוזרת המכסיקנית שלנו גורמת לה להתחרפן ממש. כשהיא מגיעה, הכלבה נכנסת להתקף פסיכוטי, שמתבטא בדחף עז להסתלק מהבית. כל נסיון להרגיע אותה לא מצליח. כשהגיעה העוזרת בפעם האחרונה, הוצאתי את שישי למרפסת הקטנה שלנו, בה התקנתי פעם לוח סיבית לסגירת המרווח שמתחת לדלת. כשהצצתי אחרי כמה זמן למרפסת, ראיתי ששישי מגרדת בטירוף את הלוח ההוא, אבל לא התייחסתי. הצצה נוספת הקפיצה אותי – המשוגעת חפרה בטירוף בקרקע, עוקרת אבנים ממקומן וגם פוררה חור בלוח, ופרצה לעצמה מעבר בריחה דרכו נמלטה אל החופש:
 
יצאתי לחפש, ומצאתי אותה מסתובבת חפשי כ-60מ` מהבית, בצד השני של הרחוב. היא ניגשה אלי באמון וברגיעה, שניצלתי לקשור אותה. עשינו סיבוב הרגעה, אבל כל פעם שהיא קלטה שמתקרבים לבית, התנגדה בנחישות. מכיוון שהיה לי מה לעשות חוץ מלשמור עליה בחוץ, קשרתי אותה לגדר שבמרחק בטוח, מציץ מדי פעם שהיא בסדר. היא היתה בערך בסדר, והסתבכה ברצועה הארוכה באופן לא אופייני. אח"כ גיליתי שמתישהו גם פצעה לעצמה את הרגל. שיגעון אמיתי.
והבהרה מתבקשת, כי מהתגובות נראה שלא הייתי ברור - זו לא העוזרת אישית, כי אליה אישית היא מתיחסת בהסתייגות מתונה. זה משהו שקשור בבואה אלינו. אולי רגישות לריחות חומרי הניקוי, אולי התכונה שבבית כשרהיטים זזים ומפירים לה את השלווה. גם ראינו את ההתנהגות הזו במקרים אחרים שלא קשורים דווקא אליה, אבל קשה לשים את האצבע בדיוק מה מפעיל אותה ככה. מה שברור - תמיד כשהעוזרת מגיעה היא נכנסת לטירוף הזה.
בישול
יש בסביבה שלנו מגוון מעניין של ירקות ופירות בלתי מוכרים מהארץ. לא פעם אני מנצל את ההזדמנות הנקרית לי למול המקררים והערימות שבסופר, ושואל את אחת הנשים (לרוב) שמלקטות, איך מכינים ירק כזה או אחר שאני רואה שהן עצמן אוספות. ככה יצא לי להכין פירה של שורש יוקה, מרק עם Jicama, שזה מין לפת מתקתקה וחומה, מרק אחר עם Bok Choy, שזה מין ירק שמקובל במטבח הוייטנאמי. אולי אשחזר ואכתוב מתכון מסודר.
סגנית מנהל בי"ס
פרשה מביכה אירעה בביה"ס בו לומדת הבת, שהגיעה גם לחדשות. לפני כמה ימים הסתובבה באינטרנט תמונת עירום מלא של סגנית המנהל, מורה מוערכת ומעולה. לא ברור אם התמונה מזוייפת או אמיתית (כנראה שאכן), בכל מקרה, מאוד לא נעים. לפחות נראתה טוב בתמונה. מסכנה, נשמע כמו הסיוט הכי מביך של כל מורה. אם הבנתי נכון, מי שאחראי למעשה זה איזה חבר לשעבר שהחליט להתנקם. די נורא!
בלוגיה
היה בלגן קטן, הגיעו תובנות מעניינות, וזהו. נשאר מאחור, כשהפנים קדימה. תודה לכל מי שתמך, עודד, הגיב והיה לצידי בפרשיה.
ישראל
לפני כמה ימים צויין בארץ צמד המועדים הסמוכים – יום הזיכרון ויום העצמאות. יום הזיכרון ממשיך להיות עצוב, והעצב מתוחזק ומתודלק כל שנה בשמות חדשים. ואילו השמחה, גם אם יש על מה לשמוח ולהיות גאה, נראית כמתעמעמת לנוכח האתגרים וחוסר הביטחון במישורים השונים. אני כמובן מאחל למדינה את כל הטוב שאפשר, מקווה ומייחל שתצלח את כל המכשולים והאתגרים הלא פשוטים העומדים בדרך, לטובת כל יקירי ולטובתי שלי. אבל ראוי להיות מפוכח, ובהקשר הזה ראיתי מאמר מעניין ומטריד בנוגע לעתידה של המדינה, שכדאי לקרוא כאן.
ואנקדוטה קטנה בהקשר הזה – אביב שלנו חזר כאמור לארץ רק אתמול. בנמל התעופה אי אפשר היה להתעלם מהמחזה המביך – כל דלפקי חברות התעופה השונות מאורגנים, התורים עומדים באופן סדור והשקט שורר. ואילו בדלפקי אל-על יש בלגן, התורים לא מסודרים, דחיפות, טונים גבוהים, ובקיצור – ברדק ישראלי מביך. לא ברור למה, אבל ככה זה גם כאן.
ונטורה
ובכ"ז, קצת טיילנו. באחד מסופי השבוע קפצנו לסיור קצר בנמל של ונטורה, העיר הנחמדה שבמחוז הסמוך. היה קריר, רוח חזקה נשבה מהים. צילמתי קצת את הסירות שבמעגן כשברקע פסגות ההרים מעוטרים בשלג טרי מאוחר שירד:
 
עשינו סיבוב נוסף במרכז העיר, כשאני שוב מצלם את העצים היפהפיים בעלי הקליפה דמויית הנייר הקרוע. מאוד אוהב את האקליפטוסים האלה:
עוד תמונות
את רוב התמונות החודש צילמתי ליד הבית, ברכיבות קצרות, טיולים רגליים וסתם. אולי עוד ארכז אותן ברשומות מסודרות, אבל קבלו טעימה מהמראות האביביים שלנו כאן:
 

איחולים לחודש מאי חיובי ומוצלח לכולנו!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)