HABIT

לפני כמעט 5 שנים ביליתי שבועיים בקורס מקצועי בקנייה. הקורס האינטנסיבי הזה היה המסגרת המקצועית בה התחלתי באופן מסודר ללמוד את מגוון הנושאים המקצועיים שבהן אני עוסק כיום בתחום הייעוץ.

הקורס התקיים במפעל גדול ובו מחלקות ייצור לדטרגנטים שונים לשימוש ביתי. משתתפי הקורס, כ-40 חברה מכל רחבי אפריקה והמזה"ת, חולקו ל-4 קבוצות. לכל קבוצה הוקצתה מחלקה במפעל, עליה תירגלה הקבוצה את יישום היידע הנלמד. בקבוצה שלי היו שני קנייתים (מהמפעל המארח), אחת מדרום אפריקה, אחד מאלג'יר, שניים מחוף השנהב, אחד מקונגו ואחד מאוגנדה. בקיצור - אווירה בינלאומית ססגונית וחביבה.

כל בוקר התחיל בשיעור עיוני. לאחריו ניגשה כל קבוצה למחלקה ותרגלה פעילות מקצועית ליישום הנושא. אחרי ארוחת הצהריים, היינו עוברים הרצאת צהריים שלאחריה מתכוננים ובסוף מציגים את הפעילות של כל קבוצה במחלקות השונות.

בכדי לשמור על עירנות ועל אנרגיות גבוהות, היתה תחרות בין הקבוצות בדבר איכות החומרים שהועברו, הפעילות עצמה ועוד כל מיני עניינים מסביב, שהכניסו קצת אווירת קייטנה נחמדה לכל העניין.

סה"כ הקורס הזה, שהיה חווייה מיוחדת וראשונה שלי באפריקה (ואחרונה בינתיים, למרות שהייתי שמח לשוב). פגשתי שם חברה נחמדים, למדתי להכיר קצת מאפריקה העשירה יותר והצצתי על זו שקצת פחות, יצא לי לבקר בבית של מישהו מחברי המקומיים שהיה גאה להביא אותי ולהציג אותי למשפחה כזה שבא מארץ הקודש, וזה היה בהחלט נחמד.

ובכן, הקורס הזה היה חוויה נהדרת ומועילה, אישית ומקצועית. אבל מתוכה נזכרתי דווקא באנקדוטה קטנה, שיצא לי לעשות בה שימוש לפני כמה ימים. ובכן, אחת הקבוצות (הירוקה  - אלה עם הקסקט הירוק) נהגה לאחר למפגשים. ומכיוון שחלק מהעקרונות להם אנחנו מטיפים גם היום הוא עמידה בזמנים, המשמעות של האיחורים היתה לא נעימה. באחד הימים הראשונים, כל הקבוצה איחרה לחזור לכיתת הלימוד מהפעילות במחלקות. אז מרכז הקורס סגר בפניהם את הדלת. כעבור שעה פתח להם והציג להם אתגר - להסביר למה הם איחרו.

ברור שזה היה די מביך עבורם. ובכן, למשימת ההסבר נבחר אחד היותר מבוגרים בקבוצה, מנהל איכות מדרום אפריקה, איש חריף וכריזמטי ממוצא הודי. הוא ניגש את הלוח וכתב

HABIT

אז הסביר, שלא פשוט להתמודד עם הרגלים ישנים. וניגש ללוח, ומחק את ה-H, כך שנשאר

ABIT

ואמר שכשאתה נלחם לשפר, ומתקדם, עדיין נשאר A Bit.
אז מחק את ה-A:

BIT

 ואמר שצריך להמשיך ולהילחם בהרגל. ועדיין יש שם Bitממנו.
ואז מחק את ה-B:

IT

ואתה ממשיך, ומתאמץ, אבל עוד זה עוד שם..

בקיצור - לוקח הרבה זמל להילחם בהרגלים ישנים ורעים, ונדרש מאמץ ממושך ועיקבי עד שניתן לראות אותו כמנוצח - ומחק את השארית.

 

אהבתי אז את הרעיון, וכיף היה לי לזכור אותו ולהשתמש בו.

ולסיום - כמה תמונות יפות מהחוויה האפריקאית הקצרה ההיא, שבהחלט השאירה טעם של עוד: