די התשתי אתכם לאחרונה עם סיפורים על תהליך קניית האוטו. אבל אנחנו הותשנו הרבה יותר, כמובן.
זה
התחיל עם הגדרת הצרכים – למה בעצם אנו זקוקים כרכב נוסף. זה היה קל למדי,
כי לכל טיולינו הארוכים אנחנו צריכים משהו גדול מספיק ונוח מספיק ל- 4-5
בוגרים ותיקים לכמה ימים. ומפה האפשרויות היו רבות.
הקונספט היה לקחת משהו ב- Lease,
שזה הזול ביותר במיידי. העיקרון של העיסקאות האלה, בדומה לארץ, זה שהחברה
מעריכה את המחיר השיורי של הרכב לאחר 3 שנים, לוקחת מקדם ביטחון ואת ההפרש
בין מחירו של חדש למחיר השיורי, ובתוספת ריבית, מחלקים לתשלומים לאורך
התקופה.
ברור
שבשיטה הזו, הרכב הכי משתלם יהיה זה שהכי פופולארי, זה שמאבד הכי פחות
במחיר בשוק המשומשים. וזה כיוון אותנו ישר להונדה אקורד וטויוטה קאמרי. זה
לא שלא בדקנו אופציות אחרות, אבל הן ירדו די מהר.
לאחר
שקיבלנו כמה הצעות, הגענו לעיסקה חלומית למדי – 200$ לחודש, החל מהחודש
השני בלבד, תמורת הונדה אקורד. נתוני האשראי שלנו נראו טובים מספיק בהתחלה
כדי לאשר את העיסקה, אבל פה התחילו הבעיות. מכיוון שאנחנו פה בארה"ב רק זמן
מועט יחסית, לא הסכימו מוסדות המימון לאשר את העיסקה (די בצדק, סה"כ, אם
להודות על האמת).
התסכול
מנפילת האופציה החזיר אותנו לנקודת הפתיחה, שמשמעותה חיפוש רכב לקנייה.
בדקנו בשוק המשומשות, וישנן הצעות אטרקטיביות למכביר, בטח במושגים
ישראליים. אבל הקילומטראז` כאן הוא בקנה מידה של יבשת גדולה, ולא פשוט
למצוא רכב שנסע מעט יחסית. מה שכן, היה כיף לפנטז קצת על כל מיני מציאות,
למרות שהן כמובן בחזקת חתול בשק.
אז
חזרנו להונדה, להתעניין מה האפשרויות. ואכן, נפתחו בפנינו שתי אופציות
שונות מהותית – ניסאן ספורטיבית וידנית, שגירתה לי את החשק, והונדה אקורד
מדגם מהודר אף יותר, בשנת המודל הקודמת שבזכות תקלה כלשהי השתבש אצלה תהליך
המכירה והיא נתקעה להם בסטוק.
לאחר
כמה התלבטויות, חישובים, התמקחויות והתשה הדדית בינינו לבין אנשי המכירות,
נחתמה העיסקה עם הונדה, ויצאנו מהסוכנות עם אקורד שחורה בעלת חלון שמש
(שתמיד רציתי), וחיוך של שביעות רצון. יופי של רכישה, ויופי של אוטו.
ועכשיו נותר רק ליהנות ממנו בטיולים ברחבי היבשת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)