תופרים חליפות

טוב, לא בדיוק תופרים חליפות, אבל בערך.

(לא הצלחתי להימנע מלהשתעשע בביטוי השחוק).

היחס שלי לחליפות מחויטות מסויג, בלשון המעטה. בבר מצווה זה היה ג`ינסי כזה, בחתונה אחד הדודים של האישה שם לי על הכתפיים ז`קט להסתיר את הבושה (לטעמו), סידור שהחזיק מעמד לא יותר ממשך החופה וקצת אח"כ.

בקיצור, עד היום חמקתי מהצורך המוזר לעבור לעולם הגדולים ולרכוש לי חליפה. זה פשוט לא אני.

לכבוד פגישת שיווק חשובה במיוחד, קיבלתי הוראה מהבוסית – חליפה! רצוי שחורה ורצינית.

אז יצאנו השבת, האישה, הילדה בליווי ואנוכי, חמוש בנעליים אלגנטיות וחולצה ראויה. מסלול החיפוש הותווה מראש והכיל בסבב הראשון כמה חנויות בגדים על הציר מערבה, ואחריהם, אם לא תימצא הישועה, מתחם חנויות מותגים ענק כ-30 ק"מ מערבה אף יותר.

בתוכנית הייתה אפשרות חרום נוספת שהצריכה נסיעה דווקא לכיוון מזרח, אבל השתדלתי להדחיק.

בחנות הראשונה – כלום. גם בשנייה. בשלישית מדדתי ז`קט שהיו לו שרוולים ארוכים מדי. מדה יותר גדולה הייתה מאפשרת לי צמיחה רוחבית של כ-20 ק"ג. לא בתוכניות. אבל יצאנו עם תובנה לגבי המידה הנדרשת. גם זה משהו.

אז עברנו למתחם חנויות המותגים. מה אומר עליו? ענק! אז החנינו והתחלנו לסרוק.

חנות ראשונה – ראלף לורין. יש מבחר לא רע, רק שתג המחיר שמציין 595$ מרחיק אותי החוצה מהחנות. יש גבול להקרבה.

חנות שנייה – הוגו בוס. לא רע, ויש מבצע. תמורת 420$ בלבד הופכים אותי לבעליה הגאה של חליפה. רק משהו, אפעס, לא כ"כ מסתדר. אין לי שום דבר נגד פיגורה נשית במבנה בקבוק קוקה קולה. להיפך, זה ממש לטעמי. רק לא עלי. איכשהו הצלחתי לקבל, יש מעיין, מין טאליה כזו מעודנת ומרומזת. בקיצור, לא מתאים.

חנות שלישית – קלווין קליין. מבחר לא רע. מודד כמה, שוב מודד, בודק מכנסיים, ועוד זוג, ובחזרה לראשונות. בינגו! מתאים! לא אידיאלי, וגם יקר יותר משקיוויתי (יותר מ-300), אבל בשביל השקט הנפשי, ולאחר שוידאתי שיש אפשרות להחזרה וקבלת הכסף מחדש, גיהצתי את הכרטיס והחבילה העטופה ביד.

אבל לא נרגענו. בכ"ז רצינו לראות אם יש משהו יותר מתאים, יותר מוצלח ו/או במחיר נוח קצת יותר.

המשכנו לחלקו השני של המתחם, אני קצת צולע מחמת לחץ בזרת מהנעליים המהודרות, הבת מיואשת, והאישה מלאת אנרגיה, כל חנות ממש מחזיק אותה שלא תתפזר לאזורי העניין האמיתי שלה.

הסיבוב נגמר, אבל עדיין לא חשנו שמיצינו, אז פרקנו באנחת רווחה את הבת בבית והמשכנו למוכנית החירום המודחקת – 20 ק"מ לכיוון מזרח.

האישה, שבשלושת החודשים האחרונים הספיקה להתרשת במידע רלוונטי בנוגע לבגדים/רכישות/מבצעים, הובילה אותי לחנות שנראתה די לא אטרקטיבית. מין מרתף ענק שבתוכו כל טוב לחובב המציאות. גם מתחם החליפות היה גדול יותר מכל מה שמצאנו קודם וגם היה שם חייט שתמורת סכום הוגן מתקן ומתאים עפ"י הצורך, תוך האזנה קולנית לשירה ערבית מסתלסלת. הסתבר שמוצאו מסוריה, מדמשק. מעניין.

שוב מדידות, ועוד מדידות, וחיפוש מכנסיים, והחלפה, וניסיון נוסף, ויש, ליקטנו סט במחיר אטרקטיבי מבית היוצר של ראלף לורין, ובמחיר שפוי של כ-200$ כולל תיקון המכנס לדרישות.

הגענו שפוכים הביתה, ב-8:30, עם שלפוחיות ברגליים ותשישות מוחלטת.

מה שנותר הוא לבצע מדידה השוואתית ולהחליט סופית עם מה להישאר ומה להחזיר (מסתמן יתרון בנקודות לזו של ראלף, ועם המחיר העדיף היתרון כנראה משמעותי יותר).

אבל לזה לא היה לי כוח כל היום, אבל אני מניח שמחר ההכרעה תיפול.

ואחריה יישאר רק לבחור חולצות, ועניבה..

מתיש, אבל זה המחיר של לשחק בכללים.