אני אדם של מילים. הרבה מילים. מחשבות, מודלים מבניים, כמעט הכול מתומלל לי במוח, מנוסח ותופס צורה באמצעות הסמלה ע"י מילים.
לדברי אשתי, פיאז`ה - הפסיכולוג ההתפתחותי המפורסם - תומך בדעתי ואומר שמחשבה מבוססת על מילים. כמה טוב שמישהו כמוהו תומך בדעתי 
והנה, לפני כמה ימים, בבהיות וההרהורים (אבוי, נסו להגות את המילה במבטא אנגלי) של נהיגת בוקר וערב, חשבתי על מודלים אחרים של מחשבה. איך נראית מחשבה ללא מילים.
שוב, כרגיל, אני מניח שגם על הנושא הזה יש אי-אילו מחקרים שאני בבורותי לא מכיר, אבל זה לא מונע ממני להרהר ולנסח (במילים) ולהביא בפניכם בסימן "ירצו-יקראו, לא ירצו-לא יקראו"
ובכן, חשבתי על חשיבה בצלילים:
אני לא מוזיקאי, ומעולם לא התיימרתי להיות. הכישרון של האבא לא עבר אלי. אבל נראה לי שמוזיקאים "חושבים" במבנים צליליים, במקצבים, בהרמוניות. לא יודע, אבל האם המוסיקאים חושבים במילים את הצלילים? לא נראה לי שמוצרט חשב "פה יתאים רה במול ואחריו לה..." זה כנראה התנגן לו בראש וזו להבנתי בהחלט סוג של מחשבה.
אני לא מתמטיקאי, אבל בהיסטוריה ההשכלתית שלי רשומים לא מעט קורסים במתמטיקה. כולל קורסים מתקדמים למדי. אני מנסה להיזכר האם כשחשבתי במתמטיקה חשבתי במילים או אולי אחרת: בסמלים, צורות ומבנים, מספרים.. למען האמת, קשה לי להיזכר במדויק אבל אני בטוח שלא פעם, במיוחד בבעיות מורכבות, היה שילוב של מילים וסמלים מתמטיים השילוב עם ניסיונות לדמיין ויזואלית את האובייקטים המתמטיים האלה – גרפים של הפונקציות, צורות גיאומטריות, כשאני "מדבר" לעצמי במילים. אולי בגלל זה לא הלכתי עוד צעד לכיוונים מתמטיים טהורים.
חשיבה צורנית ומרחבית
ציירים וצלמים חושבים בקומפוזיציה של צבע, צורה, תנועה, משקל נכון על הדף/תמונה. זה בפירוש אינה חשיבה מילולית. נהניתי מאזכור הנושא בספר של יונתן יבין, כשנדב אומר שהוא משחק עם הפוקוס בעיניים לבחינת המרחב בטשטוש מכוון של הפרטים. מין טריק של צלמים. יכולתי בפירוש להבין.
ובהמשך ובהרחבה לחשיבה הדו-מימדית הנ"ל ישנה חשיבה תלת או ארבעה מימדית של טייסים, כדורגלנים וספורטאים אחרים.
חישבו על טייס קרב – הוא חי בעולם רב מימדי: שלושת מימדי המרחב + המהירויות שההם + מימד הזמן (איפה היריב יהיה בנתונים הקיימים) ומוסיף לכך את נתוני מנועיו. מכמה שעות טיסה שיש לי, אני בהחלט יכול להיזכר באותה "חשיבה מרחבית דינאמית" הזו, שחלקה לפחות לגמרי לא מילולי, אם כי יש עידוד רציני לחקר את אירועי הטייס אלה ע"י תימלולם בדיעבד, בתוספת תנועות ידיים הכרחיות.
וכדורגלן – רואה את המגרש, את תנועות חברי קבוצתו והיריבה, מנתח את מהירויותיהם, את האינרציה שלהם, את כיוון ועצמת הרוח ומקבל החלטות בהתאם. אין ספר שיש כאן חשיבה, ובהחלט שאינה מילולית.
גם פסלים, ואת זה אני מכיר ממש מקרוב, חושבים "מרחבית" על הפסל – זו עוד חשיבה רב מימדית על הצורה (בשלושת מימדיה), הצבע, הטקסטורה..
לא שאין דיון מילולי ביצירה (גם אם חלקו מתקיים במוחו של הפסל), אבל הרבה מהחשיבה מתקיימת ללא מילים.
ולסיכום:
מכיוון שאני יודע מעט מדי על הנושאים הללו, ואני מרגיש שזו כמעט יוהרה מצידי לדון בנושא מפאת השכלתי המוגבלת בנושאים אלה, אז אני מזמין כאן לדיון – ציירים, טייסים, מתמטיקאים, כדורגלנים וספורטאים אחרים, פסיכולוגים וכל מי שיש לו להוסיף לי משהו בנושא.
אני מניח שהבלוג הזה הוא לא הזירה האידיאלית לדיון פומבי כזה, מפאת מגבלות התפוצה, אבל זה מה שיש לי, ואין לי במה טובה יותר לדון בנושא.
מה אתם חושבים? איזה עוד דוגמאות לחשיבה לא מילולית אתם מכירים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)