לפני כשבוע הלך לעולמו רם עברון, אחד מאנשי הטלביזיה שיותר הערכתי. גם כתבתי כמה מילים לזכרו, בהם הזכרתי שספרו מחכה לי על המדף.
אז היה טבעי לגמרי שכשאסיים את דיזמה והקריירה המפוארת שלו, אקח את ספרו של עברון לקריאה.
וזה מה שעשיתי. התחלתי, והתקדמתי לאט, ולא ממש הבנתי על מה ולמה, ורק חשתי שהוא פשוט לא מתאים למצברוח שלי.
עברון כנראה הרשה לעצמו בספר לבטא את ידענותו הרבה בשלל עניינים הקשורים לפסיכולוגיה, מוסיקה ותרבות בכלל, רק שאותי זה תפס לא מוכן. עייף וחסר ריכוז.
אז אי אפשר לומר שנטשתי, כי 18 עמודים זו לא קריאה. מבטיח לעצמי לשוב אליו מתישהו, בתקווה שאולי יתאים לי יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)