היום חזרתי מהעבודה קצת יותר מוקדם לסייע בפעולות הפריקה האינטנסיביות של הארגזים והחבילות, שבמזל"ט שרדו את הוריקן אייק שבמפרץ מכסיקו והגיעו בשעה טובה לביתנו (באיחור של יותר מחודש).
הוצאנו את כל כלי המטבח השבירים ששרדו שלמים את כל הדרך, למעט שני נפגעים. צלחת וכוס קידוש משפחתית של האישה מימי ילדותה. כואב אבל יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.
הסרנו את עטיפות המגן ממעט הריהוט שהעברנו וגילינו שרגל השולחן התעקמה מעט. נזק שניתן לתקן די בקלות.
הבית עדיין נראה כמו מחסן אריזות עם כל ארגזי הקרטון ונייר הריפוד, אבל אני כבר איבדתי את האנרגיה. אז עם כוס קפה התיישבתי די בנחת לפרוק את ארגזי הספרים שהבת ארזה לי באהבה רבה. כמה כיף לפגוש שוב את החברים הוותיקים שמהם נפרדתי ליותר מחצי שנה. אלה שמלווים את חיי בנוכחותם, בהציעם את עצמם לפי תור עלום לקריאה. מביך להגיד, אבל חשתי מעין געגוע אליהם. זה לא שלא היה לי מה לקרוא – הבאתי איתי כ-20 בסבב הראשון, עוד כ-40 בסבב השני וגם רכשתי לי פה כמה עשרות (וסיפרתי על הכל כבר בהרחבה). אבל גם את אלה אני אוהב, וממש היה כיף להיפגש איתם בשנית.
שמחתי גם לגלות שלא רק שהבת מילאה באהבה את הארגזים בתכולה עפ"י הרשימה ששלחתי לה לארץ, אלא שהוסיפה ביוזמתה במקום הפנוי.
עוד שמחתי לגלות שבתקופה שלפני הגעתם לכאן, היא הצליחה לאסוף לעצמה מתנות מחברות, יצאה למסע רכש עם הסבתא בשבוע הספר והצטיידה בעשרות שפרים חדשים ומלהיבים לטעמה. 3 ארגזים היא הצליחה למלא לעצמה, ואיזה נחת זה גרם לי. יש יורשת!!!
לא התעצלתי, והנחתי אותם כבר בכוננית ייעודית ועל המדף שמעל האח, שם הצטרפו לוותיקים יותר. עוד צריך לסדר, אבל זה בהמשך.
שבת שלום ולילה טוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)