1931 פולין, 346 עמ` הוצאת ע"ע 1989.
מפולנית - יורם ברונובסקי
אתחיל את ההמלצה הזו דווקא מזווית הפוכה – הציור של מגריט על הכריכה הצליח למשוך את תשומת ליבי שנים לפני שהגעתי לספר. יש משהו מהפנט בראש-בלון בזה, המנותק מכל חיבור גשמי למציאות. בועה מנותקת. נראה כאילו הציור הוזמן במיוחד עבור הכריכה של הספר. כ"כ מתאים שזה מהמם. אני מניח שאין קשר בין הספר למגריט, אבל הבחירה מהממת.
על העלילה
ניקודם הוא בחור פשוט בן כ- 35 שחי בפולין בשנות ה-30 של המאה הקודמת. ברזומה העשיר שלו הרבה שורות דלילות בתוכן – פקיד זוטר במשרד עו"ד, עובד דואר ועוד מיני חלטורות. גם רקדן באיזה מועדון הוא מנסה להיות מתוך מחשבה שזה לא אמור להיות עיסוק קשה מדי, וכמובן שנדחה בנימוס.
את המעט שהיה לו מישכן, והוא נותר עם חליפה מהודרת אותה רכש לצורך עיסוקו כרקדן. בקיצור – הוא לא רואה את המחר.
מקרה מוזר מוביל אותו להתחככות באירוע חברתי עם כל המי-ומי של ווארשה באותם ימים, לשם הוא מגיע "לפחות להספיק לתחוב משהו לפה לפני שיסלקו אותו". דווקא תקרית מוזרה וגילוי של סוג של גסות רוח, בגלל אי התאמתם לסביבה, מזכים אותו בתשומת לב מיוחדת העטופה בשכבות של פרשנות מוטעית לגבי טיבו וסגנונו.
הוא קולט מהר שלא צריך לשקר הרבה, (טוב, אולי רק קצת) אלא לרמוז רמיזות, לדבר במעומעם ולתת למאזינים להשלים את הדברים מנבכי מוחם. כמובן שאפקט ההילה משחק תפקיד חשוב ביותר, וככל שהספר מתקדם ההילה גוברת ומסתירה אף יותר את היותו בסה"כ בור, שאין לו מושג ממה שקורה מסביב. גם ערמומיות כפרית פשוטה עובדת לטובתו, ואי אפשר להתכחש לעובדה שהבחור יודע לשתוק בדיוק מתי וכמה שצריך.
על החוויה
לא מזמן העלה "איש החידות החדש" את ההגדרה שלא הכרתי שקומדיה היא סיפור שבו אנשים נחותים מועלים מעלה, וטרגדיה היא סיפור בו אנשים נעלים מורדים מטה (שאולה). לפי הגדרה זו, הספר הוא תמצית הקומדיה. ואכן, הספר עצמו קומי – משעשע, מרגיז, מעלה חיוכים. הוא מהנה בהחלט רק אל תצפו לפרוץ בגלי צחוק. יכול להיות שבזמנו הוא הצליח ממש להצחיק, רק שהתחושה כיום בכ"ז מיושנת מעט.
על השערורייה
הרעיון המרכזי של הספר הוזכר בספר "להיות שם" של יז`י קושינסקי, והסרט על-פיו בכיכובו של טום סלרס היה מקסים. שם קושינסקי לקח את אותו רעיון בסיסי והפך אותו לגרוטסקי ועדכני יותר, לא מנסה להיות ריאליסטי אלא יותר אלגורי. הצליח לו. מאד נהניתי גם מהספר וגם מהסרט. לימים הבנתי שהוא הואשם בגניבה ספרותית מעמיתו הוותיק מוסטוביץ. הכריכה האחורית גם מרמזת משהו על אותה שערורייה, אבל לא ידעתי עד כמה. כיום אין לי ספק שקושינסקי יותר מאשר "קיבל השראה" מהספר הנ"ל, אבל אין כ"כ עם מי להתווכח כיום.
ועל הסופר
נולד ב-1898 בפולין והתבסס בארצו כעיתונאי וסופר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. סה"כ פרסם 6 רומנים, כשהנ"ל הינו השני והמפורסם ביותר. ב-1939 גוייס לצבא ונהרג מירי "ידידותי" ע"י חייל רוסי בעיר גבול נידחת. כמה חבל.
לסיכום
בהחלט נהניתי. הוא זרם, שיעשע, וראוי לקריאה.
לא נטול פגמים, במיוחד בחלוף השנים, אבל עדיין מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)