לפני זמן מה, התעורר ביני לבין אחת מידידותי בתפוז ויכוח מסוים. לטענתה, לא נהגתי בעניין כלשהו באופן ראוי. אני לא מתכוון להיכנס כאן לפרטים, כיוון שזה לא העניין, למרות שאני לא יכול להתעלם ממידה מסוימת של צדק שהיה בדבריה. אכן, במובן מסויים, לא ממש נהגתי כראוי. זה לא בדיוק פגע במישהו, וגם היו אי אילו היבטים נוספים ופחות שליליים לעניין (סוג של תירוצים ונסיבות מקילות), ובכ"ז...
במהלך תכתובת בינינו בנושא, היא הבהירה לי שאמנם אין לה ציפיות ממני, ש-"הרי אנחנו אנשים זרים" וגם שזכותי לנהוג בכל דרך שאני בוחר, אבל מכיוון שאני מין אדם שכזה, אין לה עניין בהמשך הקשר איתי.
האמירות שלה, מעבר לתחושת עלבון ואכזבה, וגם הפתעה לא נעימה (שהרי עד היום לא זכיתי שינפנפו אותי מסיבות של חוסר אנושיות, גסות, או סלידה ממקורות שונים), הביאו אותי להרהר בטיבם של היחסים וההיכרויות המתפתחות בין אנשים, שרוב היכרותם היא בתכתובת אינטרנטית. הרי הייתה בינינו הערכה הדדית, חיבה מסוימת שבמגבלות המדיום והיכרות שחורגת במקצת מתגובה הדדית על הודעות בשרשורים. תמהתי מה פירושם של יחסים מהסוג הזה, שבמחי יד נפסלים. בזיכרוני גם עולים עוד כמה אירועים של ניתוקי ידידויות שאליהם נחשפתי במהלך השנים סביבי, כשלרוב הניתוק מלווה בקולות צורמים בהרבה.
יש סיכוי שכבר נערכו והתפרסמו כבר אי אילו כתבות ואולי מחקרים בנושא, אבל מכיוון שאינני מכיר כאלה, ומכיוון שיש לי זוויות אישיות בנושא, אני טורח להביאם כאן.
לי אין מערכות יחסים רב ממדיות עם אנשים באינטרנט. אני מבלה בתפוז בלבד, בעיקר בפורום ספרים ובקהילות הספרותיות הסמוכות, בבלוגים שונים אותם מצאתי מעניינים, וכן בבלוג האישי שלי שמוכר לכם. בעבר גם השתתפתי בפורומים נוספים, אם כי נוכחותי בהם הידלדלה בשנים האחרונות. לפיכך, הזווית של הדברים המובאים כאן מוגבלת באופן טבעי, אבל היא הזווית שלי ואליה מתייחסים הדברים.
אז להלן כמה מחשבות על טיבם של הקשרים שבחסות האינטרנט:
היכרות/התוודעות
לרוב, היכרותנו עם החברים סביבנו היא בהתוודעות משותפת ע"ג דפי התפוז. אנחנו מגלים עניין משותף בנושא כלשהו, אולי מזהים נקודות השקה שונות, נהנים מסגנונו של האחר ונוצרת תכתובת. בד"כ פומבית אבל לעיתים גם במסרים שמאחורי הקלעים.. בשלב זה אנו מתחילים לחזק היבטים אישיים של סימפטיה: שולחים חיבוק לחיזוק, נחמה לפי העניין, פרח ושאר מחוות של חיוכים וחום אנושי מרומז.
בשלב היכרות זה מקבלים רושם חיובי במיוחד מאותו אדם שמעבר לקווים, מחוזקים מאותם היבטים אנושיים חיוביים שמקבלים ממנו. גם אנחנו עצמנו משדרים את הצד היותר חיובי שבנו. הרי לפני ששולחים הודעה יש זמן להציץ ולערוך אם נדרש.
גם קל לנו לפרגן, להחמיא, לשלוח חיבוק, לעודד – זה לא באמת דורש הרבה יותר מקצת תשומת לב. וגם הרושם שלנו מהאחר דומה. ואם נסתכל בביקורתיות מסוימת – כמה אנשים מדהימים/מקסימים/מבריקים/ חמי לב/אוהבים אני מכירים בחיי היומיום?
כך יוצא שההיכרות מבוססת על מין מראית עין ותחושה שאינה מציאותית. כמה אנשים נטולי רבב מסתובבים סביבנו במציאות? הרי בחיי היומיום ובמציאות המורכבת, לרוב האנשים יש צדדים רבים באישיותם שלא בהכרח את כולם אנחנו לגמרי מאמצים. לעיתים אנו מבקרים קלות גם את קרובינו וידידינו, אך במציאות אנחנו מקבלים את המכלול. לעיתים מתוך הסתירות דווקא מתקבל עניין ומתח חיובי.
אבל למה להתכחש, אנו בד"כ נהנים מסוג כזה של היכרויות. קצת דומה להתאהבות – לא רואים את הפגמים ומתלהבים ממש מכל היבט חיובי ("הוא כ"כ נחמד, אפילו שהוא לא ממש חייב...").
המשבר
מה לעשות, אבל גם זה מגיע לפעמים, כפי שלא אחת נוכחתי. לעיתים הטריגר הוא אי הסכמה על משהו שלכאורה מאד-מאד חשוב, ולעיתים זו סתם אי הבנה. או אז, נשלפות ציפורניים במקרה הרע, או תגובה פאסיבית של פגיעה, ומכאן להנחה שהאדם מולנו כנראה לא כ"כ מושלם או אפילו ממש נבזה או מרושע שרק הצליח בחסות המדיום להסתיר זאת מאיתנו. ואז כמובן שנסוגים מהר לקונכייה, נזכרים שבעצם אין להיכרות שבינינו עומק ואנחנו בעצם זרים (ומתכחשים לתקשורת שכן הייתה) וממשיכים בחיינו. כמה קל להתעלם ממישהו שלא ראינו את פניו, שצליל קולו זר לנו ולעיתים איננו יודעים עליו באמת הרבה דברים.
במציאות, אם היינו מוחקים כל חבר על כל שטות שפלט או סימן מקרי לחוסר טאקט או פגם אחר, היינו מוצאים עצמנו די לבד. רק שבמציאות יש ווסתים טובים יותר כמו צליל קול, שפת גוף ומיידיות תגובה לתיקון והעלמת רשמים שליליים שגויים ומוגזמים.
וזווית נוספת והפוכה
לפני כמה שנים היה מישהו באחד הפורומים שדי לא סבלתי. תמיד קיבלתי את הרושם שהוא מהיר חימה, משתלח ללא חשבון באחרים, ובכלל – טיפוס שרצוי להתרחק ממנו.
קרה המקרה ויצא לנו להיפגש. אז גיליתי בחור עדין למדי, צעיר מכפי שחשבתי ולמדתי להכיר עוד צדדים באישיותו שרק מפגש פנים אל פנים יכול לזמן. ומאז יש לנו קשר מכבד ומכובד, ללא השתלחויות ועם נימוס וסימפטיה ראויים. הסתבר שהיכרות אישית יכולה לחולל שינוי גם במופע האינטרנטי, ויציאה מחסות האלמוניות האינטרנטית עשויה להביא לריסון וליתר אנושיות בתקשורת.
ולסיכום
אני אישית כנראה שלא מושלם. כנראה שאני גם לא היחיד. לא תמיד היכרות אישית תצליח לצמצם תזזיתיות חברתית אבל היא יכולה לסייע. בכל מקרה, מעט סובלנות וסבלנות, כמו בכל מקום ומצב בחיים אף פעם לא הזיקה. גם ריסון עצמי, כולל ריסון התגובות הרגשיות המוקצנות עשוי רק להועיל, בחיים בכלל ובמקומותינו האינטרנטיים לא פחות.
ולמי שתהה או מודאג - ההדורים ביני לבין אותה ידידה יושרו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)