יום חמישי, 2 באוקטובר 2008

חוויות ספרותיות קטנטנות

יום שבת בבוקר הוא הזמן המועדף לסידורים. אז קפצתי לבנק, חמוש בערימת ניירת לבירור וטיפול, וספר להנעים את ההמתנה. לא עברו הרבה עמודים והתיישבה לידי מישהי ששאלה בעברית: "מה אתה קורא?" זה היה פתיח נחמד לשיחות על ספרים, זמינות ספרים בעברית באזור, תוכנית אטרקטיבית בסטימצקי המקומי ועוד. גם סיפרתי לה על התפוז (לא הכירה) והזמנתי אותה לבוא להציץ.

עברו עוד כמה שניות של שיחות על הסביבה, העיסוקים, הישראלים המקומיים וכד`, והיא הצביעה על אישה אחת בחליפה רשמית וציינה: "רואה את זו? זו מנהלת הסניף, גם ישראלית."
גם איתה החלפתי כמה מילים של התעניינות הדדית ואיחולי שנה טובה.

אחר הצהריים של השבת, ביקשה ממני הבת להקפיץ אותה לפעילות חברתית בספריה העירונית, אליה היא הוזמנה.
נכנסתי לאוטו, הקשתי "ספריות" ב-GPS וקיבלתי הוראות. כמה חבל שההכוונה הייתה לכתובת הקודמת. מזל שב-GPS מופיע גם מס`  טלפון, אז יכולתי לקבל הוראות ישירות מהספרנית.

הגעתי לבניין לא גדול אבל חינני, שטוח למדי, של משרדי העירייה, בית המשפט והספרייה.
שיגרתי את הבת לאולם הפעילות, בליווי החברה המקסימה ומאירת הפנים, והתפניתי לבדוק מקרוב את תכולת הספרייה.
מבט ראשון – איזה כיף של מקום. נעים לעין, מרווח, מלאי גדול של ספרים, עיתונים, כתבי עת, סרטים וכל טוב. גם עמדות מחשב, למי שממש נזקק. (שוב הצטערתי שאין מצלמה, אבל מבטיח להעלות בקרוב).
ניגשתי לברר פרטים בדלפק הקבלה – "Speaking Hebrew?" נשאלתי. הסתבר שהספרנית ישראלית. כן, גם הספרנית השנייה בסוף הדלפק. כן, גם מנהלת הספרייה...
וכן, יש להם לא מעט ספרים בעברית, סרטים בעברית, עיתונים ומגזינים בעברית.
יש גם בסינית, ערבית, ספרדית (כמובן) ועוד, אבל זה פחות מעניין לי.
ולמי שלרגע חשב אחרת – המנוי לכל המשפחה חינם וללא הגבלה של כמות הספרים. אז עשינו סידורי טרום הרשמה (קיבלתי טפסים והנחיות מה להביא להרשמה).

כמה מסקנות:
  • לא יחסר לי מה לקרוא כאן;
  • אכן יש הרבה ישראלים באזור;
  • גם ל-GPS יש מגבלות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)