שרביט הבחירות שלי

ברוח העת האחרונה, של בחירות פה בארה"ב וגם בישראל, יזמה פנינה ידידתי, המכונה במחוזותינו perhay, שרביט חדש, "שרביט הבחירה שלי". השרביט אינו סטנדרטי במבנהו, שכן אינו כולל שאלות סגורות ומובנות שעליהן אנחנו מוזמנים לענות. תחת זאת, השרביט מזמין כל אחד מאיתנו להתבונן על חייו ועל בחירותיו בחיים.

הכוונה היא להתמקד באותן בחירות משמעותיות, אלה ששינו את חייו (לא בחירה בין קוטג` שטראוס, טרה או תנובה, לדוגמה). כי לכולנו, אני מניח, היו רגעי הכרעה שאילצו אותנו לבחור כיוונים שונים בחיים בכלל, בזוגיות, בקריירה, והניעו אותנו לצאת מהנוחות של היומיום ולבחור כיוון. כאלה שבעקבותיהם השתנה מהלך חיינו, יותר או פחות.

אז להלן רשימת הבחירות שלי:

1973 – מעבר לבי"ס הריאלי

עד כיתה ד` למדתי בביה"ס חיה זיו ברח` הגפן בחיפה. רוב ילדי השכונה למדו שם, אם כי חלק עברו לריאלי שנה קודם, או אף באותה השנה שלי. לי היה שם נוח למדי, היה לי קל בלימודים, הייתי פופולרי בכיתה והסתדרתי בנוחות ולגמרי לא רע. ולמרות שלא נחשבתי לתלמיד חרוץ במיוחד, הבנתי שהריאלי בי"ס טוב יותר, וביקשתי מהורי לעבור אליו. בדיעבד, החלטה מצויינת שאני מניח ששינתה את חיי, גם אם קשה לשים את האצבע בדיוק איך.

1983 – פרישה מקורס טיס

הייתי אז בתחילת שלב הבסיסי, אמצע הקורס, אחרי רוב ההדחות ההמוניות. עתידי בקורס היה מובטח במגמת קרב היוקרתית. היה לכאורה נוח להישאר שם, עם תנאי השירות הנוחים יחסית, עם ההילה הנוצצת, עם הקריירה המובטחת. למול זה, משמעותה של עזיבה היה שנכנסים חזרה למערבל הבטון הצבאי שלא ברור להיכן יטיל אותי וכמה יהיה לי רע אחרי. אבל למרות שהיו טיסות שנהניתי מהן (כמו האחת שבה צילמתי את התמונה הראשית), סה"כ זה שיעמם לי. שקעתי בקריאה אובססיבית של ספרים כדי להכניס לעצמי תחושה של תרבות והעשרה עצמית שחשתי מחסור בהן. בסוף החלטתי שחבל לבזבז את זמנו של צה"ל ותקציבו הבעייתי בשעות טיסה רבות שיובילו לנטישה מאוחרת יותר, או לסיום של טייס ממורמר שלא אוהב מספיק את מה שהוא עושה. אז למרבה פליאתם של כל הסובבים פרשתי.

1986 – נישואין

במשפחה שלי, למוסד הנישואין לא היה מוניטין טוב במיוחד, עקב התפרקות נישואי הורי. "למה לך להתחתן כ"כ צעיר" שאלו הורי, קרובי ועוד רבים מהחברים, שגם אצלם המוסד הזה לא היה סמל להצלחה יתירה. אבל אחרי שנה של קשר קרוב והדוק, שכלל גם מגורים ביחד, הבנתי שיש איתי בת זוג שמתאימה לי, שמעבר לאהבה, איתה אוכל להתקדם, להצליח, לתקשר ולבנות יחד הצלחה. ואכן כזו היא, כפי שכתבתי עליה ממש ברשומה האחרונה. אז למרות ההסתייגויות סביב, וכדי להקל על הלחץ שבמשפחתה, הבנתי שאין טעם לגרור עוד את ההחלטה, ונישאנו במהלך מהיר של שבועיים התארגנות, בלי בלגן מוגזם יותר מדי. ועד היום,יותר מ-26 שנה, ההחלטה מוכיחה את עצמה כנכונה.

1995 – חזרה לסיום תואר שני

לתואר שני המשכתי ישירות, מתוך תחושה שלא מיציתי את העניין בלימודים בתואר הראשון, ומתוך מחשבה על אפשרות של קריירה אקדמית אפשרית. אבל מתישהו חשתי שהמחקר שלי תקוע, ולא הצלחתי להיחלץ מהתקיעה. אז לקחתי חופשה מהלימודים, מצאתי עבודה נחשקת שבה התקדמתי יפה ונהניתי למדי. אבל אחרי כשנה וחצי חשתי לא נוח עם עצמי. לא אהבתי את זה שהשארתי משימה לא גמורה. אז למרות הקשיים, תוך כדי עבודה בימים ועם תינוקת בת שנה שמתקשה לישון בלילות, חזרתי להשלים. זו היתה אחת מהתקופות הקשות בחיי, כשבימים עבדתי ובלילות כתבתי והרצתי תוכניות על המחשב בטכניון תוך ניקור מותש על השולחן. וכעבור כ-4 חודשים הצלחתי במאמץ עליון לסיים בהצלחה את התואר, ואפילו בציון טוב מספיק להתקבל לדוקטורט אם הייתי רוצה.

בדיעבד, למרות שקשה לי לשים את האצבע איפה ואיך תרם לי התואר השני (אולי רק לאחרונה, עם תהליך הגרין כארד), אין לי ספק שההחלטה הזו לשוב ולהתמודד על המשימה הבלתי גמורה שהעיקה עלי, היתה אחת מההחלטות החשובות של חיי. תחושת הביטחון העצמי והערך העצמי שלי, שלא עזבתי את זה בלתי גמור, ממשיכה עד היום לחזק אותי. לרגע אני לא מצטער עליה, גם אם עלתה לי בקידום מיידי בעבודה (כי בכ"ז הייתי מוגבל בלהשקיע) ובתשישות פיזית קשה.

2006 – בחירה באביב ניהול

אחרי קדנציה מקצועית בעייתית ומדוכדכת, בדקתי אפשרויות למקום עבודה חדש. היו לי אז שתי הצעות – האחת, להמשיך בקו המקצועי הקודם של ניהול אחזקה וניהול טכני; השניה, לשנות כיוון מקצועי ולעבור לעולם הייעוץ באביב ניהול. לכאורה, היה אמור להיות קל יותר לבחור באופציה הראשונה, שהרי ידעתי בדיוק למה אני נכנס, מה נדרש ממני מקצועית (ואני מסוגל לו), וגם התנאים שהוצעו היו טובים יותר. אבל הרצון להתפתח מקצועית, כמו גם המודעות הגבוהה יותר לתרבות האנושית השונה בין המקומות השונים, הובילה אותי לבחור באפשרות השניה. היא היתה לא מובנת מאליה עבורי, והציבה בפני אתגרים חדשים ולא מוכרים, אבל זו בחירה נפלאה ששינתה עבורי את כל הקו המקצועי, והובילה לשינויים נוספים בהמשך, בדרך לאיפה שאני היום.

2008 – שליחות בארה"ב

הקריירה שלי ידעה שינויים רבים (מדי?). בממוצע, כל שנתיים וחצי החלפתי מקום עבודה. היתה לי תקווה שאתמיד בתפקידי בחברת אביב ניהול. גם התפקיד הניהולי הבכיר היה סוג של עמדה שגרם לי להיות מרוצה ולרצות להתמיד באותו התפקיד לאורך זמן. ובנוסף, אהבתי (ועודני אוהב) את החברה הזו, שיש בה אווירת עבודה נפלאה שכה חסרה לי במקומות קודמים.

אבל אז הגיע ההצעה, ששוב גרמה לי לבלבול – לנסוע מטעם החברה לשליחות בארה"ב, כדי לייצר פה בסיס פעילות בדומה למה שעשיתי בארץ. ההחלטה לא היתה פשוטה, כי באמת שאהבתי מאוד את מה שעשיתי, ואת חבורת העמיתים הנהדרת שהיתה איתי. מאידך, תמיד רציתי לצאת לאיזו תקופה של עבודה בארה"ב, וזו בדיוק ההזדמנות לה ציפיתי. אז למרות שרציתי כבר להנות מאיזו יציבות ורגיעה, בחרתי בהרפתקה שהולידה גם את הבלוג הזה, ובעצם מאז אתם שותפים.

2009 - עצמאות

באמת שניסיתי להציל את כלכלת ארה"ב. אבל חוץ מלהציל מפעל אחד, הכלכלה בכ"ז נפלה (כמו שסיפרתי פעם), ולא עלה בידנו לייצר המשכיות בעבודה. אז נקראתי לחזור לארץ, לתפקיד ששמרו עבורי במשך שנה וחצי. זה היה מאוד מפתה ללכת על בטוח, ועל מה שאני ממילא מאוד אוהב. אבל התחושה שלי היתה שלא מיצינו את החוויה של החיים פה בארה"ב. וזו היתה החלטה מאוד לא פשוטה שכרוכה בהרבה סיכונים והרבה אי ודאות. אז לקחתי חופשה קצרה שממילא הגיעה לי, ובמהלך מהיר סידרתי ניירת עבודה, בלי כל ביטחון שאצליח למצוא פה עבודה, ובטח שלא היה בטוח שאמצא עבודה כיועץ, במה שאני כה טוב בו וכה אוהב. אבל הסיכון היה משתלם, והצלחתי למצוא פרוייקטים ובעקבותיהם עוד פרוייקטים. אז נכון שתמיד יש את אי הודאות לגבי ההמשך, ולא קל לחיות כך באי ודאות, זה הכיוון שלקחנו. בינתיים כאמור, לא מצטערים. נראה שהסיכונים משתלמים.

אני מאוד נהניתי מתהליך הסיכום והכתיבה הזה (מקווה שגם אתם, למרות האורך). בראיה לאחור, נראה שלאורך חיי היו נקודות צומת רבות מכפי שיכולתי לתכנן מראש, שכל אחת היתה יכולה לכוון את חיי לכיוון אחר לגמרי. מזל שבחרתי בבחירות האלה, כי אני מאוד מרוצה ממסלול חיי, גם אם היה סוער מכפי שתכננתי וחשבתי שאני רוצה. מסקרן מה יוליד המחר.

זהו שרביט פתוח, והגיוני שכך יהיה. אז אני מזמין בזאת את כל מי שרוצה לקחת את השרביט הזה ולצאת לסקירת חייו, לנקודות ההחלטה המשמעותיות יותר שהובילו אותו למקום שבו הוא (אתם) נמצא עכשיו.
ואם אתם לוקחים את השרביט, תוסיפו תגית של 'הבחירה שלי' כי הבנתי שזה צפוי להיות הנושא החם הבא.

המשך שבוע טוב לכולנו
ובחירות מוצלחות – אישיות וציבוריות
 

הרהורים בעקבות התגובות
בדיעבד, נראה שהבחירות היו נכונות, כי הובילו אותי למקומי הנוכחי. אבל הן ממש לא היו מובנות מאליהן, ובכל אחת יכולתי לבחור אחרת, ויכולתי למצוא את עצמי היום במצב שונה, עם חיים שונים, טובים יותר או פחות. כי אולי נכון מה שכתב לי יואכים ידידי, שפחות חשובה ההחלטה ויותר חשובה הנחישות בביצוע שהופכת את ההחלטה לטובה.

כל אחת מההחלטות והבחירות הנ"ל לא היתה מובנת מאליה, ולא פעם היתה כרוכה בלבטים קשים, חששות כבדים, תהיות ואף ייסורים. והכי קשות היו ההחלטות שמשמעותן היתה לקיחת יוזמה של שינוי כיוון. כי להישאר בטיס היה קל יותר, להימנע מלחזור למאסטר היה נוח מאוד, להישאר בתפקיד באביב היה כמעט מובן מאליו. זה הצריך ממני הרבה כוחות לבצע את אותן החלטות שתיארתי. מזל גדול שהיתה איתי אשתי (שבחרתי עוד קודם) לתמוך, לעודד ולסייע. היא חלק מהמסלול הזה.

ועוד תהייה – זה מוזר, אבל התפיסה העצמית שלי היא של מישהו שלא אוהב ומעדיף להימנע מהחלטות. משונה, במיוחד לאור המסלול התזזיתי מעט של האירועים המתוארים של חיי.

תודה לכולכם שהארתם את עיני