החודש יש לי שתי רשומות קצרים – אחת באמצע, לראש השנה, והנה אחת בסיומו. ככה זה, כשכותבים פחות רשומות רגילות, מצטברים יותר עניינים קטנים למלא את המדור הזה של הפירורים שנזנחים במירוץ החיים. אז זה מה שהתאסף:
חגים
זה קצת מוזר פה, העניין של החגים. בארץ רוב הציבור חוגג יחד, אבל פה אנחנו כמובן במיעוט. מיעוט גדול ונחשב, אבל מיעוט. אז ביה"ס היה בחופשה לכבוד יום הכיפורים, וסה"כ שקט בחוץ, אבל התחושה שונה. גם למדתי שרבים מהמגיעים בכיפור לביה"כ, עושים זאת עם האוטו. איכשהו זה נראה לכולם בסדר. ואיכשהו, אני מתגעגע לכבישים הריקים בארץ ביום הזה. לא עניין דתי, אבל זה חלק יפה מרוח החג בארץ.
זה קצת מוזר פה, העניין של החגים. בארץ רוב הציבור חוגג יחד, אבל פה אנחנו כמובן במיעוט. מיעוט גדול ונחשב, אבל מיעוט. אז ביה"ס היה בחופשה לכבוד יום הכיפורים, וסה"כ שקט בחוץ, אבל התחושה שונה. גם למדתי שרבים מהמגיעים בכיפור לביה"כ, עושים זאת עם האוטו. איכשהו זה נראה לכולם בסדר. ואיכשהו, אני מתגעגע לכבישים הריקים בארץ ביום הזה. לא עניין דתי, אבל זה חלק יפה מרוח החג בארץ.
חשמל
תתפלאו, כי גם אני התפלאתי, אבל היו לנו בחודש האחרון שתי הפסקות חשמל, של כמה שעות כל אחת. וזה היה בערב. אז פתאום מבינים איך החיים שלנו תלויים בזה. אי אפשר לבשל, לא לשתות קפה, לא לקרוא, לא מחשב.. אז מדליקים נרות בתחושה רומנטית, ומשוחחים יותר, וכמובן שיש עוד דברים שאפשר בלי חשמל שלא צריך לפרט, והולכים לישון מוקדם. משונה ולא רע, מדי פעם.
תתפלאו, כי גם אני התפלאתי, אבל היו לנו בחודש האחרון שתי הפסקות חשמל, של כמה שעות כל אחת. וזה היה בערב. אז פתאום מבינים איך החיים שלנו תלויים בזה. אי אפשר לבשל, לא לשתות קפה, לא לקרוא, לא מחשב.. אז מדליקים נרות בתחושה רומנטית, ומשוחחים יותר, וכמובן שיש עוד דברים שאפשר בלי חשמל שלא צריך לפרט, והולכים לישון מוקדם. משונה ולא רע, מדי פעם.
יתושים
על כל החלונות בבית יש רשתות. אבל היתושים, למרבה השמחה, הם עניין נדיר. מאז שאנחנו פה, אני חושב שלא נעקצתי אפילו פעם אחת, לא בבית ולא מחוצה לו. נחמד, נכון?
לפני כמה ימים התעוררתי באמצע הלילה מהרעש המוכר והטורדני של זמזום יתושי. הצלחתי להתעלם, ובבוקר ראיתי את העבריין. אך למרבה הפליאה, הוא לא היה נראה כמו אלה הישראלים בבוקר, כשבטנם הכרסתנית והכהה מסבירה את מקורם של הגירודים. אולי מחנכים אותם פה אחרת, אבל הם לא עוקצים. לפחות לא אותנו בני האדם.
לעומתם, היתה לנו מכת זבובים, שאיכשהו נכנסו הביתה. הם היו עם מנוע טורבו, וטסו ממש מהר, מה שהקשה על ניהול המלחמה איתם. אבל נחישות של בתי ושלי הצליחה להביס את הפולשים, ונהיה שקט. בינתיים הזמנתי קוטל מעופפים חשמלי, מהסוג שנראה כמו מחבט טניס. ועד שהגיע, נעלמו הזבובים ונחסכה ממני ההנאה המפוקפקת של מלחמת High Tech בהם. עדיף שכך..
פירות
יש מיתוס די מוצדק שהפירות בארץ נהדרים. אבל בקליפורניה יש גם פירות נהדרים, ובעונה הזו אנחנו נהנים מאננס, פטל, תות, בננות, ועוד רבים וטובים (מאוד טובים). מכיוון שאשתי הביאה מהסופר מגשי תות ופטל מרהיבים באדמומיותם, לא התאפקתי וצילמתי. הנה, ככה הם נראו:
דלתות נעלמות
בזמנו סיפרתי לכם על הנסיון שלי לסייע לממציא מבריק, שפיתח את הדלתות הנעלמות למכוניות. גם סיפרתי אח"כ שלמרבה הצער האיש נפטר, ולא השאיר את האלמנה עם הרבה רזרבות. ומכיוון שהרבה מהנסיון היישומי שלו אבד איתו, נראה די בלתי אפשרי להמשיך בפעילות עסקית עם הפרוייקט. אז האלמנה, פיליס שמה (יהודיה, כשרה בערך כמוני), בוחנת אפשרויות למכור את מכונית האבטיפוס הזו. בינתיים, היא בונה על ההכנסות מפרסום באתר. אז אם מתחשק לכם לצפות בסרטון המדליק, שאותו מלווה ג`ון המנוח בקריינות בריטית מרשימה, ועל הדרך לתרום לפיליס מעט פרנסה, אז אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה של ג'ון המנוח, אותה צילמתי ביוני שעבר, ולהנות מהסרטון שמקושר. לחיצה על אחת הפרסומות שם באתר תתקבל בשמחה רבה אף יותר. ואם אתם גם מעוניינים לרכוש את היצירה הנדירה, מוזמנים לשלוח מסר, ואעביר לה בשמחה:
בלוגיה
היה לי כוונה להתבונן לאחור בסיפור בחודש האחרון. מתוך 11 הרשומות, 8 קיבלו בולים. היה לי אפילו המזל הנדיר לקבל שני בולים בו זמנית לשתי רשומות בעורך הראשי של תפוז אנשים. ללא ספק אירוע נדיר עד מאוד מבחינתי. גם צילמתי בסיפוק את העמוד הזה, כדי לשתף כאן בכיף.
אבל על השמחה הנ"ל מעיבה עננת קדרות פה בבלוגיה. החודש הודיעו על עזיבה שלושה בלוגרים מוערכים – אוה מריה, רועי צזנה, והר הקסמים. הר קסמים, כמו גם סיוי (שעזבה כך בשקט כבר לפני חודשים רבים) היו עבורי עמודי התווך של הבלוגיה אפילו עוד לפני שפתחתי את הבלוג שלי. וזה מאוד עצוב לי, גם אם רובם (שניים מהשלושה) פתחו בלוגים חלופיים. כי איכשהו, אין כמו הפלטפואמה התפוזית, למרות שלל התקלות, וההתעלמות המתמדת של האגף הטכני שמשגר שכלולים מיותרים במקום לתקן תקלות טורדניות.
נראה שאיכשהו עוברת על כולנו פה תקופה עגמומית. זוכרים שסיפרתי בדאגה על ירידת מס` הרשומות בבלוגיה מממוצע שבועי של 1750 רשומות לכ-1660? זה היה בדיוק לפני חודש. ועכשיו, הממוצע השבועי לאורך החודש האחרון עומד על 1473. זו ירידה של כ-16%, וזה לא מעט. גם סטטיסטיקת התגובות וגם הכניסות אצל כולנו נראות עגומות. נראה שכולנו כאן איבדנו מהאנרגיה לפעול פה, לפרסם, להגיב ולהנות יחד.
מנסה לחשוב מה נכון להציע ולא ברור לי. הייתי שמח שהאנרגיה היצירתית תחזור לכולנו. הייתי שמח אם כולנו היינו משתדלים קצת יותר לעורר מחדש את המסיבה הזו שלנו. זה אמנם הנאה ולא כורח, אבל הזה בידים שלנו, אז אפשר להשתדל. אני לפחות אשתדל, ומקווה שגם אתם תצליחו למצוא את האנרגיה להפיח בבלוגיה חיוכים חדשים ונוספים.
ולסיום
החודש, למרבה הפליאה, צילמתי הרבה. לא מעט מהיבול הבאתי לכאן בכיף. והיו עוד כמה תמונות שצילמתי בסביבה שלנו, של פרחים, עצים ונוף כללי שלא זכו לבמה ראויה. אז זו כמובן הזדמנות טובה להעלות אותן, כי אחרת הן תאבדנה בשיכחה. הנה בבקשה, וכרגיל, מוזמנים ללחוץ עליהן להגדלה:
חג סוכות מהנה ושמח לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)