Lance Armstrong ובעברית - לאנס ארמסטרונג, 275 עמ`, 2002
ההמלצה הזו לא דומה להמלצות ספרים אחרות שלי. לא הרקע לקריאה (שאותו אפרט כמובן), לא הסוגה הספרותית, לא החוויה. לכן אתחיל דווקא מהרקע, לטובת מי שהשם של ארמסטרונג במקרה לא מוכר לו.
רקע:
בתחילת הקיץ של שנת 2002 התחלתי לעבוד במקום חדש. שם הכרתי את רובן, שהפך לחברי הטוב לאורך שנים, הרבה אחרי שכבר נפרדו דרכינו המקצועיות. רובן גם הכניס אותי בסוד ההנאות של הטיולים ברכיבה על אופני הרים (כפי שסיפרתי יותר מפעם). לאורך השנה, כדרכי במתלהבת בהיכרות עם נושא חדש, התעניינתי מאד בכל מה שקשור לאופניים. אז ברור גם שכשהגיע חודש יולי 2003 לא פיספסתי את הטור-דה פראנס. נשארבתי למתח, לפליאה מהקושי העצום שבמירוץ שכזה, היכרתי את המועמד לניצחון – לאנס ארמסטרונג – שבמירוץ ההוא ניסה להשוות את ההישג המרשים של שני רוכבים לפניו (אינדוראין ומרקס, למתעניינים), שזכו כל אחד 5 פעמים במירוץ. צפיתי ככל שהפתאפשר לי בקבוצת הרוכבים הצבעונית חולפת במהירות מאוד גבוהה בנופי צרפת המדהימים, כשלאורך הימים הארוכים והמפרכים לאנס בונה יתרון מרשים על מתחריו.
נפעמתי יותר לנוכח ההישג, כי כבר ידעתי שלאנס למעשה ניצל מסרטן קשה שממנו סבל כמה שנים קודם. שתבינו – המירוץ מתקיים במשך 3 שבועות רצופים (עם רק יומיים מנוחה לאורכו), על פני יותר מ-3000 ק"מ של הרי האלפים הגבוהים והפירנאים התלולים. מירוץ מפרך שנחשב לאתגר הספורטיבי הקשה ביותר כיום מכלל ענפי הספורט. לזכות בניצחון יומי בודד זה הישג מכובד ביותר (שהרי מתחרים כ-200 רוכבים). לזכות במירוץ כולו זה פיסגה של כל רוכב. 5 פעמים ברציפות זה הישג קיצוני (שאותו המשיך אח"כ לאנס ל-7 נצחונות רצופים מדהימים, כשכל פעם הוא מתעלה על עצמו ומדהים את יריביו).
באותה שנה רובן המליץ לי על הספר, באנגלית, שאותו רכש. האמת היא שדי הסתייגתי – לא הכרתי את טעמו הספרותי של רובן, ולמרות הערכתי הספורטיבית להישיגיו של לאנס, החיבור הטבעי בין ספורטאי לסופר לא ממש היה טבעי עבורי. לא יכולתי גם להשתחרר מהדימוי שהיה לי לאוטוביוגרפיות של חיים רביבו ואייל ברקוביץ. ספורטאים טובים בקנה מידה ישראלי, אבל איך לומר בעדינות – לא כוס התה הספרותית שלי. ובנוסף, האתגר שבקריאה באנגלית היה גדול עלי באותם ימים. מאז אמנם הוא יצא כבר בעברית (ראו כריכה של המהדורה הזו), וגם אני כבר במקום אחר, אבל אז זה בהחלט היה מרתיע.
למרבה העצב והאירוניה, כמה שנים אח"כ מצא את עצמו רובן במלחמה במחלת הסרטן. גם הוא ניסה למצוא עידוד בסיפורו של לאנס, וגם הוא ניסה לרכב על האופניים בנסיון להתחזק ולדבוק בחיים. כמה חבל ועצוב שאצלו זה הצליח פחות. כמה חבל שאני הגעתי לקריאת הספר כשכבר אין באפשרותי לחלוק עימו את חוויית הקריאה.
על הספר:
כרגיל, קודם התקציר מאתר סימניה:
זהו סיפור על מסע העובר דרך התחלות מבשרות רע, ניצחון, טרגדיה, השתנות והתעלות. זהו הסיפור האישי על חייו של לנס ארמסטרונג עד כה. מילדות, דרך הצלחה מוקדמת כספורטאי, מחלת הסרטן שהייתה כמעט קטלנית, החלמה, הישרדות, שוב ניצחון (מקום ראשון בטור דה פראנס של שנת 1999 ו – (2000, נישואים ואבהות טרייה. הניצחון בטור דה פראנס של רוכב האופניים לנס ארמסטרונג נחשב ל"אחד הרגעים הבלתי נשכחים בהיסטוריה של הספורט במאה העשרים" . ב - 1996 ייסד ארמסטרונג קרן על שמו, שמטרתה לעזור למלחמה במחלת הסרטן. סלי ג`נקינס היא כתבת ספורט ותיקה שפרסמה ספרים ומאמרים רבים.
וקצת הרחבה – לאנס היה הבטחה ספורטיבית עוד כנער, כשחיפש דרך להצטיין במשהו ולנקז לתחום ספורטיבי את האנרגיות הפיזיות שלו. הוא סומן כהבטחה, קיבל חוזה מקצועני מכובד, חסויות כמקובל, זכה בכמה הישגים יפים. אבל הכל התערער כשהתבשר שחלה בסרטן האשכים. ולמרבה הקושי, הסתבר שיש לו גרורות בריאות ובמוח. סיכויי ההבראה שלו נראו נמוכים, והיה עליו לקבל כמה החלטות גורליות בנוגע לחייו ולטיפול בו. הטיפול עצמו – אינטנסיבי הרבה יותר ממה ששמעתי על מה שנהוג בארץ, הביא להחלמתו.
לא מעט קשיים רגשיים מלווה תהליך החלמה שכזה, וכל תמונת העולם וחלקינו בו מתערערת ומקבלת זוויות חדשות. וכך קרה גם לו.
כשכמעט פרש מרכיבה, מצא עצמו שוב על האופניים, וההמשך מהנקודה ידוע (אם כי ידוע פחות באילו עומסים פיזיים הדבר כרוך).
על חוויית הקריאה:
את הספרים של רביבו וברקוביץ לא קראתי. גם לא את זה של אוחנה. אפילו אלו של ספורטאים גדולים מחו"ל לא טרחתי לקרוא. אבל הסיפור העוצמתי הזה, של עליות ותהומות, של ייאוש ותקווה, של נחישות והתמדה, יש כל מה שצריך לסיפור טוב. זו לא ספרות עילאית, אבל לפעמים סיפור חזק ואמיתי עושה את העבודה היטב. וזה בדיוק המקרה.
למרות שידעתי על סופו הטוב של הספר, ועל ההמשך הטוב אף יותר אחריו, התפעמתי מהתהליך, מהכנות, מהעוצמה האישית שנדרשה ממנו בכל השלבים של ההחלמה ובהמשך בניצחון הגדול שלו בטור.
וגם היה לי מעניין בהיבט הספורטיבי, לקרוא על הקשיים האימונים, המירוץ והטקטיקות שבו (שאותן אני מכיר כמובן אבל היה מעניין לקרוא אותן ממקור ראשון).
גם האנגלית של הספר זרמה לי בקלות. היו אמנם לא מעט מילים חדשות עבורי, אבל זה לא הפריע לשטף הקריאה
ועוד:
לצערי, גם בסיפור של רובן וגם בסיפור של חולים אחרים שהיכרתי, שטופלו בארץ, לא שמעתי על צורת טיפול אינטנסיבית שכזו ונחושה שכזו. אולי זה קשור בכך שהסיפור של לאנס התרחש לפני יותר מעשור, או אולי זה קשור בכך שבתי החולים לא חוסכים בארה"ב כי מרגע שבית החולים מטפל בך שם (כך בסיפור) מידת העידכון לגבי ההתקדמות של המחלה, תחושת המיידיות הנחוצה, והכל מכוון למלחמה נחושה. לא זוכר ששמעתי מחולים בארץ על תדירות כ"כ גבוהה של MRI ושל בדיקות מרקרים בדם. נראה שבארץ מקובל לבצע מבדקים כאלה מידי פעם ולא כאמצעי מעקב שוטף אחר התקדמות הטיפול. גם לא זוכר, לצערי, שבדיקות מעקב שלאחר ההחלמה היו אינטנסיביות כמו אלו שזכה להם לאנס בארה"ב. אין לי מושג אם הרושם נכון, כי זה בכ"ז רק סיפורו שלו, ואין יומן טיפולים מסודר, אבל הרושם הוא בהחלט שונה ממה שמוכר לי בארץ.
ולסיום:
ספר טוב, כתוב טוב וראוי לקריאה. מומלץ!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)