יום שני, 12 באפריל 2010

סאן לואיס אוביספו

התמונה מהרציף הסמוך לצוק מורו המרשים
כבר מזמן שמענו על העיירה היפה הזו, הנמצאת מצפון לנו כ-200 ק"מ. רק שאיכשהו, בכל הנסיעות צפונה עברנו על פניה מבלי להיכנס. ביום שני שעבר החלטנו לנצל את חופשת הסופ"ש הארוכה מהרגיל לנסיעה צפונה. תכננו על אפשרות ללינה באיזור עפ"י החשק.
יצאנו כהרגלנו לא ממש מוקדם, וכעבור כשלוש שעות נכנסנו לעיירה הקטנה. סיבוב מקומי קצר ומצאנו את לשכת התיירות המקומית שכיוונה אותנו לרחובות הישנים והיפים של מרכז העיר. התוכנית הכללית היתה פשוטה – שוטטות נינוחה. וזה בדיוק מה שעשינו. וגם צילמתי לא מעט: את המוזיאון שהיה סגור, את הרחובות מעוטרי העצים המרשימים, את הפרחים את הבנח שזורם במרכז העיירה, את המיסיון המפורסם, ושלל תמונות קטנות של רחובות העיר. אז להלן מקבץ:
פרחים יפהפיים מהדרך, ומהעיר עצמה
ותמונות מרחובות העיירה היפה
חנות פלצנית לאספקה לחיות מחמד, כולל ויטרינת "ממתקים" למכשכשים הנחמדים
נכנסנו לחנות רהיטים שנראתה כמו גלריה, לתת לרגליים לנוח
נכנסנו למין פאב-מסעדה, שהגישו בירה טובה, אוכל פשוט וטעים, ואווירה של קהל מגוון שהיה ממוקד במשחק כדורסל חשוב שהוקרן בשידור חי על גבי שלל מסכים גדולים. ככה נראה המקום:
בחוץ נתקלנו במשהו מוזר למדי – מסדרון מעבר בין שני בתים הפך לפינה ייחודית, כשהקירות והריצפה "מקושטים" באלפי מסטיקים דבוקים. די דוחה, ודי מוזר:
לקראת שקיעה נסענו מחוץ ליישוב לכיוון החוף, למקום שנקרא "סלע מונרו". זה סלע ענק שמזדקר על שפת האוקיינוס, ונראה מרשים ויפה. אז טיילנו קצת במקום, צילמנו עוד קצת, והחלטנו שנוח יותר לישון בבית. אז התכוונו וחזרנו. אלה התמונות מהסלע והנמל הקטן סביבו:

וכרגיל, מי שרוצה עוד תמונות, יש עוד לא מעט באלבום

ועניין נוסף - ביום השואה הזה, המילים סירבו לצאת. רציתי לכתוב על המשפחה, זו שלא הכרתי, על אלו שהיכרתי והבנתי כמה לא היה להם פשוט, על הסיפורים שנצרבו לי ממקורות שונים. כל זה התגלגל בראש ולא הצליח להיכתב. אז לפחות ישבתי וסיכמתי את יום הטיול הזה. 




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)